רע"א 9444/06

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית בקשה לסעד זמני של פינוי. המבקשת, שבבעלותה דירה שהיא חלק מהמלאי העסקי שלה, ביקשה לעכב את הליכי ההוצאה לפועל של הבנק למכירת הדירה ולפירעון חוב. בית המשפט דחה את הבקשה בנימוקים שונים. ראשית, אין מדובר במקרה חריג המצדיק התערבות בשיקול דעתו של בית המשפט המחוזי במתן סעד זמני. שנית, היא אינה מעוררת שאלות משפטיות, ציבוריות או חוקתיות מעבר לאינטרסים של הצדדים הישירים וזו סיבה מספקת לדחותה. לגופו של עניין, סיכויי הצלחת התביעה קלושים, ותביעות הנוגעות לגובה החוב אינן מצדיקות הפסקת הליכי הוצאה לפועל. הבקשה נתקלת בקשיים גם בשל השיהוי המשמעותי בהגשה, המעיד על חוסר נחיצות. יתר על כן, אין זה הניסיון הראשון לעכב את הפינוי, מה שמעלה חשש לחוסר תום לב. טענת המבקשת כי אי עיכוב יגרום לנזק בלתי הפיך אינה משכנעת, במיוחד נוכח תפקידה של הדירה בעסקיה וההסכם הקיים המוותר על תביעות קנייניות. בית המשפט מציין כי פינוי מדירות מגורים אינו מעניק אוטומטית עיכוב ביצוע, ובמקרה זה הנסיבות, לרבות עיכובים וניסיונות קודמים לעצור את הפינוי, אינן מצדיקות הארכה נוספת. לבסוף, הקושי הפוטנציאלי בפירעון החוב אם תביעת המבקש תידחה אינו מספיק כדי להצדיק דחייה נוספת. לפיכך, בקשת רשות הערעור נדחית, והבקשה לצו מניעה זמני מתייתרת.