ע"א 1351/06

תקציר

בפסק דין ארוך זה קבע בית המשפט כי אין להיעתר לערעור, בעיקר בשל הפרת הסכם פשרה על ידי המערערת. מדובר בסכסוך בן עשור בנוגע לתביעות מקרקעין, במהלכו ניהלו הן המערערת והן המשיבים התדיינות ענפה. המערערת שלחה מכתב נוסף שבית המשפט מצא כי הוא מפר הסכם פשרה, אשר נועד מלכתחילה לפתור סוגיות של לשון הרע ממכתבים קודמים. בית המשפט הדגיש כי הסכם הפשרה נועד למנוע מחלוקות משפטיות עתידיות על ידי ביטול תביעות לשון הרע קודמות והמכתבים הקשורים בהן. נמצא כי מכתבו של המערער, אשר החיה את טענות המכתבים המבוטלים, מפר הן את ההסכם והן את חובת תום הלב הטבועה בדיני החוזים. זאת ועוד, מעשיו של המערער לא היו מוצדקים על פי החוק, ופרשנותו להסכם הפשרה נתפסה כצרה מדי. בית המשפט התייחס גם לסוגיות פרוצדורליות קשורות, ובסופו של דבר הגיע למסקנה כי החלטת המשיבים להגיש תביעה חדשה בגין הפרת הסכם הייתה ראויה, שכן פסק הדין התומך בהסכם הפשרה בוטל למעשה בעקבות ההפרה. בית המשפט דחה את טענת המערערת להשתק שיפוטי ובסופו של דבר קיבל את טענות המשיבים בדבר לשון הרע, בקובעו כי מכתביו של המערער פגעו בשמם הטוב של המשיבים. למרות שהמשיבים משכו את תביעתם לפיצויים ממוניים, הם היו זכאים לפיצוי בגין פגיעה בשמם הטוב. בית המשפט פסק למשיבים פיצויים צנועים, המשקפים את אופיו המצומצם של הפגיעה. לבסוף, נעתר בית המשפט לבקשת המשיבים להוצאות משפט בגין ניהול ההליך, תוך שהוא מייחס שיהוי וסיבוכים לשני הצדדים.