ע"א 31182-12-14

תקציר

פסק הדין המדובר הוא בערעור אזרחי שמקורו בתאונה שהתרחשה בבית ספר. תלמיד נפצע כשחתיכת זכוכית התנתקה ממסגרת חלון ישנה ופגעה בידו בעת שסייע למנהל בית הספר לפנות מסגרות חלונות ישנות. הסטודנט טען כי לא הוזהר על הסכנה הטמונה בטיפול במסגרות ולא סופק לו ציוד מגן כלשהו. בית משפט קמא פסק לטובת התלמיד המשיב והביא את המערערים – בית הספר, מנהלו והמבטחת שלהם – לערער על ההחלטה בסוגיית החבות, כמו גם על גובה הפיצויים שנפסקו לתלמיד. הם גם ערערו על דחיית הודעת צד ג' נגד משרד החינוך. ערכאת הערעור, לאחר ששקלה את הראיות והעדויות שהוצגו, הסכימה עם ממצאיו של בית משפט קמא. הם תמכו בהחלטתו של בית משפט קמא שלא להתערב בממצאים העובדתיים, אשר העדיפו את גרסת המשיב לאירועים. נסיבות התאונה וחוסר הזהירות מצד מנהל בית הספר תוארו כמספיקים כדי להטיל על המערערים אחריות לרשלנות. עוד קבע בית המשפט כי התלמיד, בהיותו קטין, אינו יכול להיחשב כמי שהתרשל באופן תורם בשל ציות להוראות המנהל. כמו כן, בית המשפט לערעורים דחה את הערעור בעניין הודעת צד ג' נגד משרד החינוך, שכן היא לא הועסקה על ידי מנהל בית הספר ולא ניתן להטיל עליה אחריות שילוחית. התאונה שהתרחשה מחוץ לשטח בית הספר פעלה אף היא נגד המערערים. לבסוף, פסק בית המשפט בסוגיית הפיצויים, הסכים עם הערכת בית משפט קמא וסירב להפחית את הפיצוי שנפסק למשיב. חרף מורכבות הערכת השתכרותו העתידית של קטין, לא מצא בית המשפט סיבה לסטות מפסיקתו של בית משפט קמא, שהתבססה על הנכות הרפואית והשפעתה התפקודית. סיכומו של דבר, הערעור נדחה על כל היבטיו, והמערערים חויבו לשלם למשיבים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. ההחלטה התקבלה פה אחד, ופסק הדין אמור היה להימסר לצדדים בהקדם.