בר"מ 3284/21

תקציר

בית משפט בישראל דחה ערעור של אזרח פיליפיני שביקש אזרחות ישראלית. המבקשת, ילידת 1959, נכנסה לישראל בשנת 2002 באמצעות היתר עבודה וניסתה להסדיר את מעמדה מאז שנת 2009, בעקבות נישואיה לאזרח ישראלי. בעקבות מותו של בן זוגה בשנת 2014, בקשתה לאזרחות מטעמים הומניטריים, וערעורים שהוגשו בעקבותיה, נדחו על ידי רשות האוכלוסין וההגירה, וסירוב זה אושר על ידי בית הדין לעררים לפי חוק הכניסה לישראל. גם בית המשפט לעניינים מנהליים דחה את ערעורה, והוביל אותה לערער לבית משפט מנהלי גבוה יותר. בית המשפט לא מצא עילה לבטל את פסק הדין הקודם, שכן טענותיה של המבקשת – לרבות עבודתה בתחום הסיעוד, שהותה הארוכה בישראל וקשריה לארץ – כבר נדונו בבתי משפט קודמים. המבקשת טענה כי היה מקום לבחון את עניינה על פי זיקותיה, אך בית המשפט המנהלי העליון מצא כי הערכאות הנמוכות יותר אכן שקלו טענות אלה. בית המשפט הגיע למסקנה כי הבקשה לא עוררה שאלות משפטיות כלשהן מעבר לאינטרסים האישיים של הצדדים, ואף לא היו נסיבות מיוחדות המצדיקות עיון נוסף, ולכן דחה את הבקשה ואיפשר למבקשת שהות לארגן את יציאתה. ההחלטה חיזקה את שלילת האזרחות הישראלית.