עמ"נ 4149-09-24

תקציר

פסק הדין דוחה את הערעור על החלטת המשיב שלא להעניק למערערים רישיון לישיבת קבע בישראל. התיק נסוב סביב הסדרים קודמים למעמדם של תושבי מזרח ירושלים לאחר מלחמת ששת הימים. המערערים טוענים כי בקשותיהם לרישיון ישיבה התמהמהו במשך שנים ללא החלטת המשיב. עם זאת, בית המשפט מבהיר כי הסדרים אלה, לרבות המתווה משנת 1967 ומשנת 1972, אינם חלים על המערערים, והחלטת הממשלה מס' 2492 החליפה אותם בכל מקרה. החלטה זו מאפשרת לישיבת ארעי לתושבי יהודה ושומרון המתגוררים במזרח ירושלים, אך היא אינה חלה גם על המערערים. בית המשפט מוצא כי המערערים לא הביאו ראיות מספיקות לבקשות קודמות או להליכים משפטיים וכי טענותיהם נדחות במועד בשל שיהוי אובייקטיבי. בנוסף, המערערים עצמם מודים כי אינם זכאים להיתר לפי החלטה מס' 2492. אשר על כן, הערעור נדחה, והמערערים נדרשים לכיסוי הוצאות המשיב.