עמ"ת 33667-12-10

תקציר

הערעור מערער על צו מעצר שהוציא בית משפט השלום בירושלים נגד אדם בעל עבר פלילי. המערער הואשם בניסיון פריצה ומרמה, בכך שניסה להיכנס לקרוואן השייך לתושב אריתריאה באמצעות הסרת החלונות, התחזות לשוטר ודרישה להזדהות התושב. החלטת הערכאה הנמוכה יותר לעצור את המערער עד תום ההליכים המשפטיים נגדו התבססה על עברו הפלילי המכביד, לרבות עבירות רכוש, סמים ואלימות, ועל הסיכון הנשקף ממנו לשלום הציבור. למערער דפוס של ביצוע עבירות זמן קצר לאחר שחרורו מהכלא. תסקיר קצין המבחן, שהמליץ על חלופת מעצר, נשקל בכובד ראש אך בסופו של דבר לא התקבל על ידי בית המשפט. הדו"ח עצמו הכיר בסיכון הגבוה של המערער ובחוסר הוודאות לגבי הצלחת ההליך הטיפולי. זאת ועוד, המערער ביצע את העבירה האחרונה לאחר שעזב את מקום מגוריו, דבר המטיל ספק בהיתכנות הסדר דומה כחלופת מעצר. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור והסכים כי החלטת בית משפט קמא הייתה סבירה. התנהגותו של המערער בעבר מהווה אינדיקטור חזק להתנהלות עתידית, המצדיקה את צו המעצר, במיוחד נוכח היעדר נסיבות חריגות המצדיקות את שחרורו לקהילה טיפולית. בית המשפט הדגיש כי חלופות מעצר נשקלות בדרך כלל בעת גזר הדין וכי הסכמתו של המערער לקיומן של ראיות לכאורה ועילות מעצר מגבילה את האפשרויות העומדות בפניו כיום. המסוכנות הפוטנציאלית למעשיו של המערער, גם אם הם מהווים עבירת רכוש בודדת, יחד עם עברו הפלילי, תומכים בהחלטת המעצר. בית המשפט המחוזי אישר את הפעלת שיקול הדעת של הערכאה הנמוכה יותר והדגיש את הצורך במעצרו של המערער עד תום ההליכים המשפטיים.