עמ"נ 30153-04-23

תקציר

הערעור, שביקש לסווג את השימוש בנכסיהם כבית תוכנה, נדחה על ידי בית המשפט. המערערים טענו כי מאחר שרוב לקוחותיהם הם חברות היי-טק, השימוש בנכסיהם צריך להיכנס תחת סיווג בית התוכנה. עם זאת, בית המשפט הסכים עם ועדת הערר כי המערערים לא הביאו ראיות מספיקות לתמיכה בטענותיהם כי לקוחותיהם עונים על ההגדרה של בית תוכנה. עוד קבע בית המשפט כי הבלבול של המערערים בין הסיווגים "היי-טק" ו"בית תוכנה" אינו נכון, שכן שני המונחים אינם משווים ביניהם. גם אם ועדת הערר הייתה מקבלת את ראיות המערערים כתקפות, היה ברור כי מרבית לקוחותיהם אינם עונים להגדרה של בית תוכנה. זאת ועוד, ציין בית המשפט כי היה על המערערים להביא ראיות משמעותיות יותר, כגון הסכמי שכירות, תצהירים ודוחות כספיים, להוכחת טענותיהם. הנטל היה על המערערים לסתור את ממצאי המינהל, אך הם לא עשו כן במידה מספקת. עוד ציין בית המשפט כי צדקה ועדת הערר כששקלה את אופי עסקיו של המערער ולא של לקוחותיו בעת קביעת הסיווג. עם זאת, בית המשפט הכיר באופי החדשני של עסקי המערערים והמליץ לוועדת ההסדר לשקול ויתור על ריבית פיגורים. פסק הדין נמסר לשני הצדדים, ולא ניתן צו להוצאות בשל הסוגיה החדשה שהעלו המערערים.