בג"צ 9074/09

תקציר

פסק הדין דוחה את העתירה על הסף מבלי לרדת לגופה, ומציין את הימנעותה של העותרת ממיצוי כל הדרכים המנהליות העומדות לרשותה כמכשול מקדים. על פי פסק הדין, היה על העותר לפנות לרשויות הרלוונטיות – ובפרט לממונה – ולהציג את טענותיו והשגותיו בטרם יגיש את העתירה לבית המשפט, דבר המהווה תנאי מוקדם להליך משפטי מסוג זה. עיקרון זה, המכונה מיצוי הליכים מקדמיים, הוא דרישת יסוד בעתירות נגד גופים מינהליים. פסק הדין מפנה לכלל הוותיק שניסח השופט מ' שמגר, הקובע כי על העותרים לפנות תחילה לרשויות המוסמכות בטרם יפנו לבג"ץ. תנאי מוקדם זה מאפשר לבית המשפט להבין את רציונל הרשויות ולקבוע אם קיים בסיס לגיטימי להתערבות. פסק הדין מדגיש כי טענת העותר אינה נובעת מנזקי גוף וכי עותרים אחרים העלולים להיפגע מהעניין הנדון לא הגישו עתירות, דבר המצדיק עוד יותר את הדחייה. זאת ועוד, בית המשפט דוחה את טענת העותרת בדבר תקנה 5 לתקנות ביטוח רכב מנועי, הקובעת גבול עליון לדמי הביטוח. כוונת התקנה, להגביל את כוחו של המפקח, אינה מקנה לבעלי אופנועים זכות קנויה לסבסוד, כפי שפירש בא כוח המשיב מס' 2. בסופו של דבר, העתירה נדחית בשל אי עמידה בדרישות הבסיסיות, והעותר אינו פוסק בהוצאות.