ת"א 40996-11-18

תקציר

פסק הדין נסוב סביב סכסוך רכושי, כאשר התובע, בעל הדירה, ביקש לפנות את הנתבעים, השוכרים, בטענה לשינויים שנעשו בנכס בניגוד להסכם השכירות. הדיירים הוסיפו תוספות בנייה במהלך השנים, אך היקפן המדויק של תוספות אלה לא הוכח. בעוד שלתובע הייתה עילת פינוי לפי סעיף 131(2) לחוק בשל השינויים, ההגנה טענה כי עילת התביעה התיישנה בשל התיישנות, שכן התוספות נעשו לפני עשרות שנים. בית המשפט נעתר, קיבל את טענת ההתיישנות ודחה את עילות הפינוי. בנוסף, נדחתה תביעת התובע לסעד מן היושר, שכן חומרת ההפרה אינה מצדיקה פינוי. עם זאת, בית המשפט מצא את הנתבעים חייבים בתשלום חוב דמי שכירות בסך של 11,117 ₪, נכון ליום 19.12.2022, למרות שלא העניקו פינוי מסיבה זו. תביעת התובע להוצאות שיקום הבניין התקבלה באופן חלקי, כאשר הנתבעים חויבו לשלם 6,887 ₪, סכום בו הודה הדייר. בית המשפט הגיע למסקנה כי הנתבעים, בהיותם דיירים נכים ודיירים לטווח ארוך, זכאים להישאר בנכס, בהתחשב בשינויים שנעשו לפני עשרות שנים ונסיבותיהם האישיות. לפיכך, נדחתה עילת התביעה העיקרית לפינוי, והנתבעים חויבו ביחד ולחוד לשלם לתובע סך של 18,004 ₪, בצירוף ריבית סטטוטורית. כל צד יישא בהוצאות המשפטיות שלו.