בש"א 5284/99

תקציר

פסק הדין דוחה את התביעה שהגיש המשיב נגד המדינה לפיצויים לפי חוק משפחות חיילים שנהרגו בקרב (גמול ושיקום). אביו של המשיב נפטר בעת מילוי תפקידו בשנת 1948, והמשיב הגיש בעבר בקשה להכרה כיתום לפי החוק, אשר נדחתה. המשיבה מנסה לתבוע פיצויים שנגרמו עקב אי הכירה בה המדינה כזכאית להטבות, אך פסק הדין קובע כי היה על המשיבה לפעול על פי מנגנוני הערעור הקבועים בחוק. כמו כן, המדינה מוגנת מפני אחריות נזיקית לתביעות המשיב לפי חוק הנזיקין האזרחיים (אחריות המדינה). השופט קובע כי כוונת המחוקק בקביעת החוק הייתה ליצור מערכת כוללת לטיפול בתביעות מסוג זה, ועל כן יש להגביל את עילת התביעה של המשיב למסגרת החוק. מאחר שהמשיבה לא ערערה על החלטת פקיד התגמולים ובמקום זאת ניסתה לעקוף את ההליך המשפטי התקין, התביעה נדחית. השופט מכיר בנסיבותיו המצערות של המשיב, אך קובע כי התביעה אינה יכולה להתבסס על הראיות והנסיבות שהובאו בפניה.