ע"פ 62/65
פסק-דין עליון
תקציר
מדובר בשלושה נאשמים שאזל להם הכסף בעת שנסעו מפתח תקווה לתל אביב, והחליטו לשדוד נהג מונית באיומי אקדח כדי להמשיך בנסיעתם. השאלה העיקרית היא האם התנהגותו הפסיבית של המערער, שישב במושב האחורי של המונית, הופכת אותו לשותף לעבירה. דעת הרוב של בית המשפט העליון קובעת כי נוכחותו לא הייתה מקרית, ומשמשת ראיה לכוונתו לסייע בביצוע העבירה. השופטים קבעו כי הימנעותו מלפעול, בהתחשב בנסיבות המיוחדות, מעידה על שותפותו בעבירת הסחיטה שביצעו שני חבריו. בנוסף, העובדה שלמערער ולחבריו לא היו אמצעים כלכליים לשלם עבור הנסיעה במונית, ובכל זאת נכנסו למונית, מרמזת על ידיעה מוקדמת והשתתפות במזימה הפלילית. התנהגותו הפסיבית של המערער, בצירוף עובדות אלה, מצביעה על כך שנוכחותו הייתה מכוונת ולא מקרית, והפכה אותו לשותף. בית המשפט התייחס גם לנטל ההוכחה להגנת הצורך, וקבע כי על התביעה להוכיח אשמה מעבר לספק סביר, בעוד שהנאשם חייב להביא ראיות כלשהן לתמיכה בטענתו. במקרה דנן, טענת הצורך של המערער לא הוכחה, וההרשעה וגזר הדין אושרו.
ע"פ 62/65 קנאנבה נ' היועץ המשפטי לממשלה, עליון (24.6.1965)
עו"ד, רוצה לקרוא את המסמך המלא?
הצטרפו לקבלת גישה ללא תשלום למאגר המידע, והתנסו במערכת ה-AI המובילה בישראל. LawMate מעניקה פתרון מקצה לקצה לכל סוגי העבודה המשפטית: מחקר מעמיק, ניתוח מידע, ניסוח חוזים, כתבי בי-דין, חוות דעת ועוד – הכל במקום אחד ובתוך שניות.