עת"מ 1295/03

תקציר

מדובר באזרח אוקראיני, העותר, שבעלה היהודי עלה לישראל בשנת 1997 וקיבל אזרחות ישראלית. העותר ובנם הצטרפו אליו זמן קצר לאחר מכן, אך בני הזוג התגרשו מאוחר יותר בשל השימוש בסמים והאלימות של הבעל. העותרת, שהתגוררה בישראל כשבע שנים, ביקשה מעמד של תושב קבע על בסיס אזרחותו הישראלית של בנה. עם זאת, למשרד הפנים הייתה מדיניות של אי מתן תושבות קבע לזרים במקרים כאלה, מה שהוביל למאבק משפטי. בית המשפט הכיר בהשתלבותה של העותרת בחברה הישראלית וברווחת בנה כגורמים חשובים. היא מתחה ביקורת על היעדר קריטריונים למקרים חריגים על ידי משרד הפנים, אך גם ציינה כי העותרת לא דיווחה על פרידתה במועד. בסופו של דבר, פסק בית המשפט לטובת העותרת והורה למשרד הפנים לשקול מחדש את בקשתה לקבלת מעמד קבע, בהתחשב בטובת בנה ובנסיבות החריגות של המקרה. פסק דין זה הדגיש את חשיבותן של זכויות המשפחה והילדים בעיצוב שיקול הדעת של המשרד.