ת"א 45232/05

תקציר

התובעת, אורלי קראוס-וינר, כתבה ספר בשם "התרוממות רוח" בשנת 1997 העוקב אחר סיפורה של דיילת מתחילה בשם מיכל ברנע. הספר זכה להצלחה ומכר כ-100,000 עותקים עד שנת 2007. בין השנים 1999–2003 נעשו מספר ניסיונות לעבד את הספר לסדרת טלוויזיה, אך ללא הצלחה. בשנת 2005 חשדה התובעת כי סדרת דרמה יומית חדשה, בשם "פיק אפ", שהופקה על ידי הנתבעים, מהווה הפרה של זכויות היוצרים שלה, שכן יש לה קווי דמיון רבים לספרה. התובעת טענה כי היא זכאית לקבל פיצויים מהנתבעים בגין שימוש בלתי מורשה ביצירתה, פגיעה בזכותה לשמש כתסריטאית, הפרת זכויות יוצרים וזכותה המוסרית, עוגמת נפש, גניבת עין, פגיעה במוניטין, גזל סודות מסחריים ועשיית עושר ולא במשפט. הנתבעים הכחישו את כל הטענות הללו וטענו כי הדמיון בין הספר לסדרה מקרי וכי התובעת מנסה לתבוע זכויות יוצרים על ז'אנר. בית המשפט מצא כי אמנם קיימים קווי דמיון מחשידים בין שתי היצירות, אך הם אינם משמעותיים ואינם עולים כדי הפרת זכויות יוצרים. עוד ציין השופט כי חלק מקווי הדמיון יכולים להיות מוסברים בז'אנר היצירה ובשימוש בקלישאות ובסטריאוטיפים. כמו כן, השופטת ציינה כי התובעת לא הוכיחה את נזקיה וכי רשלנות הנתבעים גרמה לה לעוגמת נפש, מה שזיכה אותה בפיצוי של 10,000 ₪. לבסוף, בשל הפער הגדול בין הסכומים הנתבעים לבין הסכומים שנפסקו, השופט לא הורה על שכר טרחה.