ע"מ 5610-04-17

תקציר

המשיב, מנהל המס, ביקש לדחות את בקשת המערער לעיכוב ביצוע בנימוק שלא התקיימו התנאים המקדמיים לבקשה. המשיב טען, כי מאחר שהמערערת לא נתנה התחייבות עצמית או ערובה לפיצויים, כנדרש בתקנות סדר הדין האזרחי, יש לדחות את הבקשה. עם זאת, בית המשפט מצא כי תקנות אלה אינן חלות על ערעורי מע"מ וכי הבקשה נופלת תחת סעיף 64(ג) לחוק מס ערך מוסף, היוצר חזקה לטובת המערער כי הערעור מעכב את ביצוע החלטת המשיב. נטל ההוכחה הוטל אפוא על המשיב. בית המשפט מצא כי המשיב הצליח להוכיח כי סיכויי הצלחתו בהליך העיקרי טובים, וציין כי המערער לא הציג ראיות או אסמכתאות לתמיכה בטענתו ויתר ביודעין על ההזדמנות לדיון הוכחות. בנוסף, היו ספקות מהותיים באשר ליכולתה של המערערת לנהל פעילות עסקית לגיטימית, והם לא התייחסו לחששות ספציפיים שהעלה המשיב. בית המשפט דחה גם את טענת המערערת כי למשיבה לא הייתה סמכות לבטל את רישומם כ"עוסק". לבסוף, מצא בית המשפט כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיב, שכן קיים סיכון ממשי לפגיעה באוצר המדינה אם רישומו של המערער יישמר, בעוד שכל נזק שייגרם למערערת יכול להיות מפוצה מאוחר יותר בריבית. משכך, החליט בית המשפט שלא לעכב את ביצוע החלטת המשיב לבטל את רישומו של המערער כ"עוסק". המערער חויב לשלם למשיב הוצאות בסך 10,000 ₪.