תפ"ח 19932-01-10

תקציר

הנאשמים, סאטי ופורסאן, הואשמו בהשתתפות באירוע אלים שהתרחש במוסך באום אל-פחם, במהלכו נורה למוות המנוח ואחיו נפצע. כתב האישום ייחס לנאשמים עבירות של רצח בכוונה תחילה, ניסיון רצח, קשירת קשר לביצוע פשע ונשיאת והחזקת נשק. הנאשמים הכחישו את המיוחס להם וטענו כי בעת האירוע שהו בבית קפה. על פי כתב האישום, הרקע לאירוע היה קטטה שהתרחשה כשלושה חודשים קודם לכן בין אחיו של המנוח לבין אדם נוסף, במהלכה נפצע האחרון. ניסיון ליישב את הסכסוך נכשל. ביום האירוע הגיעו הנאשמים, יחד עם שני אחיו של האדם שפצע את אחיו של המנוח, למוסך חמושים באלות ובאקדח, ותקפו את המנוח ואת אחיו. אחד הנאשמים ירה במנוח, שמת מאוחר יותר מפצעיו. השופטת שרון-נתנאל קבעה כי למרות שהראיות מעלות חשד כבד נגד הנאשמים, הן לא הוכיחו את מעורבותם באירוע מעבר לספק סביר. הראיות נגד הנאשמים היו בעיקר נסיבתיות ועדויות השותפים, שהיו מלאות סתירות ולא היו אמינות. בנוסף, ציין השופט מספר מחדלי חקירה, בהם מעצרם המאוחר של החשודים והיעדר חיפושים בבתיהם ובדיקת הטלפונים הניידים שלהם. השופטת שרון-נתנאל הגיעה למסקנה כי הראיות מותירות מקום לספק סביר באשר למעורבותם של הנאשמים באירוע ולכן זיכתה אותם מכל העבירות המיוחסות להם, למעט העבירה של נשיאה והחזקת נשק המיוחסת לסאטי, בה הודה. השופט סוקול, לעומת זאת, השתכנע כי הנאשמים אכן השתתפו באירוע והרשיע אותם במרבית העבירות המיוחסות להם בכתב האישום. לדברי השופט סוקול, ניתן היה לסמוך על עדויות השותפים, והסתירות בעדויותיהם לא פגעו ב"גרעין האמת" בגרסאותיהם. השופט מצא גם מספר תוספות ראייתיות שחיזקו את עדויות השותפים ואת מעורבות הנאשמים באירוע, לרבות התנהגות הנאשמים לפני האירוע ולאחריו, והפרכת טענות האליבי שלהם. באשר לקיומם של יסודות עבירת הרצח, קבע השופט סוקול כי הוכח כי סאטי ירה באקדח והרג את המנוח, וכי יסודות עבירת הרצח בכוונה תחילה התקיימו במעשיו של פורסן, שכן הוא היה מודע לאפשרות שסאטי ישתמש באקדח. השופט ברלינר הצטרף לחוות דעתו של השופט סוקול והרשיע אף הוא את הנאשמים בעבירות המיוחסות להם על ידו. לפיכך, הרשיע בית המשפט את שני הנאשמים ברצח בכוונה תחילה, גרימת חבלה חמורה, קשירת קשר לביצוע פשע ונשיאה והחזקה של נשק (סאתי בלבד). בנוסף, סאטי הורשע ברצח בכוונה תחילה.