עמ"נ 25574-02-22

תקציר

פסק הדין מאפשר לערער על החלטת משרד הפנים לדחות בקשה של משפחה להסדיר את מעמד בתם ולהעניק לה תושבות קבע בישראל. לאחר בחינת העובדות ושקילת טענות הצדדים, קבעה השופטת כי יש לקבל את הערעור בשל מספר גורמים מרכזיים. ראשית, שהותה של הבת בישראל אושרה תמיד בצווים שיפוטיים, בניגוד להצגת עובדות על ידי המשרד. שנית, לבת אין משפחה במולדובה, ארץ מוצאה, מלבד סבה וסבתה הקשישים. שלישית, הפרידה הממושכת בין הבת לאמה, שעברה לעבוד בישראל, לא נבעה מאדישות אלא מניסיונותיה הכושלים של האם להביא את בתה לביקור בישראל. רביעית, הטיפול בבקשות המשפחה על ידי המשרד, שנמשך שנים, הביא לעיכובים מיותרים, ואלמלא עיכובים אלה ניתן היה להסדיר את מעמדה של הבת כקטינה מלווה. לבסוף, עמדת רוב חברי הוועדה הבין-משרדית הייתה שלא לדחות את הבקשה על הסף, והמלצותיהם לא זכו לייצוג נאקן בהחלטת המשרד. בהתחשב בשיקולים אלה, ובשיהוי הבלתי סביר שגרם המשרד, פסק השופט לטובת המשפחה, והורה למשרד להעניק לבת לאלתר תושבות קבע בישראל ולהחזיר את הוצאותיה המשפטיות של המשפחה.