ע"ב 1/65

תקציר

ועדת הבחירות המרכזית סירבה לאשר רשימת מועמדים של מפלגה פוליטית לבחירות לכנסת, משום שרוב המועמדים השתייכו למפלגה המבקשת לחסל את מדינת ישראל. הוועדה ביססה את החלטתה על מטרות הקבוצה שהוגדרו על ידי בית המשפט העליון כשוללות לחלוטין את קיומה של ישראל. לוועדה לא היה שיקול דעת והיא הייתה מחויבת לקבל החלטה זו. הערעור על החלטת הוועדה נדחה על ידי בית המשפט העליון. לדברי בית המשפט, חוק הבחירות לא העניק לוועדה שיקול דעת לאשר או לדחות רשימות מועמדים. עם זאת, החוק גם לא הסמיך את הוועדה לבחון את כשירותה של רשימה על בסיס עקרונות שאינם כתובים בספר החוקים. בית המשפט קבע כי רשימה שמטרתה להשמיד את המדינה ולהתחבר לאויביה, אינה יכולה להשתתף בבחירות לבית הנבחרים. מדובר בסוגיה חוקתית חמורה ובית המשפט נדרש לשקול את הכללים העל-חוקתיים המאפשרים למדינה להגן על עצמה. הזכות לבחור ולהתמודד בבחירות הייתה זכות יסוד, אך לא ניתן היה להרחיבה גם למי שביקש לשים קץ לקיומה של המדינה. השופטים הדגישו כי מדינת ישראל הוקמה כמדינה יהודית והמשכיותה היא עובדה חוקתית בסיסית. לפיכך, הערעור נדחה.