בג"צ 2966/95

תקציר

פסק הדין מתייחס לעתירה שהגישו בני שבט הג'האלין המתגוררים ביהודה ושומרון. העותרים ערערו על החלטת ועדת ערר שנייה שאישרה צו לפינויים מהמקרקעין שהם תופסים. הקרקע המדוברת הוכרזה כרכוש המדינה בשנת 1981, והעותרים לא הגישו ערר באותה עת. עם זאת, הם טענו כי הם מתגוררים על הקרקע מאז שנות ה-50 בהסכמת בעלי הקרקע וכי צו הפינוי הנוכחי פגום. בג"ץ פסק נגד העותרים. נמצא כי החלטת ועדת הערר לא נפלה פגם בכל הנוגע לזיהוי הקרקע, והעותרים לא מיצו את כל האפשרויות לעיין בחומר ששימש להחלטת ועדת הערר הראשונה. בנוסף, קבע בית המשפט כי טענת העותרים כי הם בעלי רישיון במקרקעין אינה תקפה, שכן אין בכוחם להוכיח את זכויותיהם של בעלי הקרקע. עם זאת, השופטת ד' דורנר, בדעת מיעוט, סברה כי יש לקבל את העתירה. דורנר טענה כי סמכויותיו של המפקד הצבאי לתפוס מקרקעין כפופות לעקרונות המשפט הציבורי הישראלי, המחייבים להציע לעותרים מקום חלופי הולם או פיצוי. דורנר הציעה לבטל את צו הפינוי ולהחזיר את התיק לוועדת הערר להמשך בדיקה. בסופו של דבר דחה בית המשפט את העתירה ברוב דעות ואישר את צו הפינוי.