עת"מ 1315/03

תקציר

העותרים ביקשו לבטל את החלטות ועדות התכנון שאישרו את מעבר הרכבת הקלה בירושלים בסמוך לבתיהם. לטענתם, הוועדות לא בחנו את כל החלופות, וכי החלופה שנבחרה תחשוף אותן לקרינה אלקטרומגנטית מסוכנת. עוד טענו העותרים כי הוועדות היו מוטות, וכי הייתה הסתרת מידע. המשיבים טענו כי הוועדות בחנו לעומק את החלופות, וכי הבחירה בחלופת הגשר הייתה סבירה. עוד טענו כי רמות הקרינה עומדות בתקנים המותרים, ובכל מקרה היזם התחייב לעמוד בהנחיות המשרד להגנת הסביבה. בית המשפט קבע כי ועדת הערר בחנה ביסודיות את החלופות, ולא הוכח כי הן מוטות. למרות שלא הוצגו בפני הוועדה כל המסמכים הרלוונטיים, לא הייתה זו עילה לבטל את החלטתה, שכן רוב החומר הוצג בפניה, וממילא בסופו של דבר השיגו העותרים את המסמכים בעצמם. עוד קבע בית המשפט כי רמות הקרינה החזויות אינן מהוות סכנה בריאותית, ובכל מקרה התחייבות היזם ואחריות המשרד להגנת הסביבה הבטיחו כי רמות הקרינה לא יעלו על הרמות המותרות. בית המשפט מתח ביקורת על הסתרת המידע בנוגע להקמת גשר ענק דמוי אנדרטה בכניסה לירושלים, אך קבע כי אין זו סיבה לבטל את ההחלטות, מה גם שהמידע נחשף בסופו של דבר. עוד קבע בית המשפט כי לא יתערב בהחלטה התכנונית להקמת הקו במקטעים, ודחה את העתירה, מבלי להורות על הוצאות בשל אי גילוי מידע.