סע"ש 22509-06-19

תקציר

התובע, איש מכירות שהועסק על ידי הנתבעת כ-10 שנים, תבע את הנתבע להטבות תעסוקה שונות. המחלוקת העיקרית הייתה האם יש לראות ברכיב ה"פרמיות" בשכרו של התובע, שהיווה תשלום נוסף לשם הגעה ליעדי מכירות, כחלק משכר היסוד שלו. בית המשפט מצא כי הפרמיות היו תשלומים נוספים אמיתיים ולא חלק משכר היסוד, ולפיכך דחה את תביעות התובעת להפרשי פיצויי פיטורים והפרשים בדמי חופשה וחגים, המחושבים על בסיס שכר יסוד. עם זאת, בית המשפט קיבל את תביעת התובעת לפיצוי בגין הפקדות קצרות לביטוח פנסיוני ולקרן השתלמות על רכיב הפרמיות, שכן מצא כי חוזה העבודה מחייב את הנתבעת לעשות כן. הנתבעת הפסיקה באופן חד צדדי לבצע הפקדות אלה מבלי ליידע את התובעת ולא הצליחה להוכיח כי התובעת הסכימה לתקן את החוזה. בית המשפט הורה לנתבעת לשלם לתובע 20,976 ₪ עבור פיצויי מעסיק ו-30,565 ₪ עבור הפקדות בחסר לקרן ההשתלמות, הן עם הפרשי הצמדה והן ריבית מנובמבר 2015. בית המשפט קיבל גם את תביעת התובעת להפרשי שכר טרחה בסך 65,972 ₪, שנבעו מהפחתת שיעור העמלה על מכירות לבזק על ידי הנתבעת, והורה על תשלומן בהפרשי הצמדה וריבית החל מחודש נובמבר 2015. בנוסף, בית הדין הורה לנתבעת לשלם לתובע סך של 3,374.74 ₪ בגין הפרשי פדיון הבראה, עם הפרשי הצמדה וריבית ממועד סיום ההעסקה בפברואר 2019. כמו כן חויב הנתבע לשלם לתובע הוצאות משפט בסך 1,200 ₪ ושכ"ט עורך דין בסך 8,000 ₪.