ה"פ 8209-03-18

תקציר

השאלה המרכזית בפסק דין זה היא האם הסכם מכר דירה בין דודה לאחיינו משקף עסקה אמיתית או שמדובר בחוזה פיקטיבי בלבד שנועד לסייע לאחיין להבריח את הדירה מנושיו. לאחר בחינת הראיות שהציגו הצדדים והערכת גרסתם לאירועים, פסק השופט לטובת המבקשת, הדודה. ההחלטה התבססה על מספר גורמים מרכזיים. ראשית, גרסתה המהימנה והעקבית של המבקשת להחלטתה להתקרב להוריה החולים ולרכוש את הדירה בתום לב נתמכה בראיות חיצוניות, לרבות תשלום מס שבח ולקיחת הלוואת משכנתא. יתר על כן, קיומו של הסכם שכירות המאפשר לאחיין להישאר בדירה לאחר המכירה נתן תוקף נוסף לאמיתות הסכם המכר. אמנם היו כמה סימני שאלה לגבי שלמות הראיות של המבקש לתשלום מלוא התמורה החוזית, אך הדבר קוזז על ידי עדותו המאששת של האחיין ואישור של גורם בתיק הפלילי של האחיין כי מלוא התמורה אכן שולמה. עוד הדגישה השופטת כי היעדר ראיות מלאות בהליך אזרחי זה אינו שולל את הרושם הכללי של מכירה אמיתית, מה גם שאישורו של הבכיר התבסס על ראיות שהוצגו בתיק הפלילי. בנוסף, ציינה השופטת כי זכויותיו של המבקש כרוכש בתום לב של הנכס קדמו לרישום העיקולים על ידי נושי האחיין, ולפיכך העיקולים אינם תקפים. ככלל, השופטת הגיעה למסקנה כי הסכם המכר הוא עסקה לגיטימית, הכירה בזכויות הבעלות של המבקשת והורתה על ביטול העיקולים. למבקשים נפסקו הוצאות ושכר טרחת עורך דין.