ע"א 79/72

תקציר

התיק שנדון בפני בית המשפט העליון עסק בערעור ובערעור שכנגד על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בעניין עסקאות מקרקעין במרמה. האפוטרופוס לנכסי נפקדים, במקום המנוח אל מטרי, האשים את יצחק פולק ואחרים ברכישת קרקעות במרמה. תיק אזרחי זה בא בעקבות הרשעתו הפלילית של פולק בעבירות שונות, שם השתכנע שופט מחוזי אחר בתרמיתו של פולק נגד מטרי. בית המשפט העליון אישר את החלטת הערכאה הנמוכה יותר, ודחה את טענת האפוטרופוס כי הכרעת הדין הפלילית צריכה לשמש ראיה לכאורה במשפט האזרחי. בית המשפט שב והדגיש כי בעקבות תקדים שנקבע, הרשעות פליליות אינן יכולות לשמש כראיה בתיקים אזרחיים משום שפסקי דין פליליים נחשבים לעדות שמיעה ולדעתו של שופט אחר. למרות שינויים פרוצדורליים בדיני הראיות שהסירו את הצורך בעדות עזר בתיקים אזרחיים, שמר בית המשפט על הפרדה זו, והדגיש כי פסקי הדין צריכים להתבסס על ראיות שהוצגו ישירות במשפט האזרחי. השופט במקרה זה, ללא עדות אישית של מטרי או עורך דינו עקב מוות ומחלה, הסתמך על רישומים כתובים ומצא את טענת המרמה לא הוכחה. בדיקת בית המשפט כללה תשלומים ששילם פולק, הערכת שווי הקרקע ואמיתות המסמכים, מה שהוביל בסופו של דבר לדחיית הערעור והערעור שכנגד. ההחלטה הדגישה את חשיבותה של הערכה עצמאית בהליכים אזרחיים, בנפרד מממצאים פליליים קודמים, ופסקה הוצאות למשיבים המיוצגים על ידי עורכי דין שונים.