ת"א 5856/03

תקציר

לאחר חודשים של משא ומתן, התובעים והנתבע היו קרובים לחתימה על חוזה לרכישת נכס ברחוב אבא חלקיה בירושלים. עם זאת, בסמוך למועד החתימה המתוכנן, הודיעה הנתבעת לתובעים כי לא יקיימו את החוזה מאחר והסכימו למכור את הנכס לקונה אחר. התובעים תבעו את הנתבע בגין הפרת חוזה, ותבעו את הפיצויים הקבועים בחוזה הבלתי חתום. לחילופין, טענו התובעים כי הנתבעת פעלה בחוסר תום לב במהלך המו"מ ולכן חייבת להם פיצוי בגין עוגמת הנפש וההפסדים הכספיים שנגרמו כתוצאה מכך. בית המשפט מצא כי לא נכרת חוזה מחייב בין הצדדים בשל היעדר מסמך כתוב כנדרש בחוק, ומעשיו של הנתבע לא היוו הפרת חוזה. עם זאת, בית המשפט מצא כי הנתבע פעל בחוסר תום לב במהלך המשא ומתן, ויצר רושם כי יושג הסכם רק לסגת בפתאומיות בשלב מאוחר. בגין כך פסק בית המשפט לתובעים פיצוי בגין עוגמת נפש, אכזבה ועוגמת נפש, בנוסף להוצאות משפט ונזקים ישירים נוספים בסך 10,000 ₪. הנאשם חויב לשלם סכומים אלה, כמו גם את הוצאות המשפט. מקרה זה מדגיש את החשיבות של ניהול משא ומתן בתום לב ואת הסנקציות הקיימות כאשר צדדים פועלים בחוסר תום לב. בית המשפט אמנם לא אכף את החוזה הבלתי חתום, אך הכיר בהפסדי התובעים ופסק להם פיצוי על התנהלות הנתבעת, תוך שהוא משמש תזכורת לכך שמצופה מיושרה והגינות בהתנהלות מסחרית.