סע"ש 17001-06-19

תקציר

בית המשפט מכיר בכך שדחיית תביעה על הסף היא צעד קיצוני שיש לנקוט בו רק בנסיבות חריגות, אולם במקרה הספציפי הזה, בית המשפט סבור שהוא מוצדק. טענת התובעים נובעת מסכסוך עבודה, במסגרתו הם טוענים כי פיטוריהם לא היו מוצדקים ומבקשים פיצויים. הנתבעת, לעומת זאת, מצדיקה את הדחייה וטוענת כי התביעה פסולה מחמת התיישנות. השופטת מסכימה עם הנתבעת כי עילת התביעה קמה בחודש דצמבר 2008, עת נודע לתובע על פיטוריו המיידיים ולא במועד מאוחר יותר כפי שטוען התובע. יתר על כן, השופטת אינה מוצאת כל הצדקה לטענות התובעים בנוגע לפרשנות חוזה העבודה שלהם, במיוחד לאור העובדה שהתובע לא התייצב לעבודה ולא יצר קשר עם הנתבעת טרם הרשעתם. גם אם בית הדין היה פוסק לטובת התובעים באשר לחוקיות פיטוריהם, עדיין הייתה התביעה נדחית מחמת התיישנות, שכן התובע ידע על פיטוריהם בדצמבר 2008. השופטת דוחה גם את טענות התובע להארכה על בסיס הטעיה, עוגמת נפש או מאסר, שכן טענות אלה אינן נתמכות בראיות ואינן רלוונטיות למערכת היחסים שבין התובע לנתבע. לבסוף, אין אינדיקציה להסכמה בין הצדדים להארכת תקופת ההתיישנות. אשר על כן, התביעה נדחית במלואה, והתובע חויב בהוצאות הנתבע בסך של 10,000 ₪.