ע"א 25058-08-24

תקציר

פסק הדין מקבל את ערעור המערערים ודוחה את תביעת המשיב נגדם. היא מתייצבת עם קביעתו של בית משפט קמא כי המערערת לא דאגה להחייאה מיידית למנוח וכי הטיפול שניתן לא עמד בסטנדרט הטיפול הנדרש. עם זאת, ערכאת הערעור חולקת על קביעתו של בית משפט קמא בדבר נטל ההוכחה לקשר הסיבתי ולאובדן סיכויי ההחלמה. בית המשפט קובע כי המשיב לא עמד בנטל זה, בשל ליקויים ראייתיים שנגרמו עקב סירובה של המשפחה לאפשר נתיחה מלאה וחוסר הבהירות של עדויות מומחים. משכך, היה מקום לדחות את התביעה כנגד המערער. בנוסף, מציין בית המשפט כי גם אם היה מגיע למסקנה שונה, הוא עדיין היה מתערב בשומת הפיצויים שקבע בית משפט קמא בעניין הפסדי שכר. לבסוף, ערעורו של המשיב המבקש שיעור גבוה יותר של סיכויי החלמה קבועים נדחה אף הוא. פסק דינו של בית משפט השלום מבוטל אפוא, והתביעה נדחית. המשיב מחויב לשאת בהוצאות המערער בשתי הערכאות, ואילו פיקדונו של המערער כתנאי לעיכוב ביצוע יוחזר להם.