ע"א 43/83

תקציר

התיק סובב סביב הסכם שכירות וסכסוכים שבאו בעקבותיו על זכויות השוכר. פסק הדין, המצדד בשוכרים, מתבסס על כך שהמשכיר היה מודע לכך שהחברה ממשיכה לפעול בנכס המושכר והכיר בחזקתם. מהראיות עולה כי שלט החברה, 'מוניות ירושלים', נשאר בנכס במשך ארבע שנים לאחר חתימת החוזה, וידיעתו של המשכיר על המשך פעילות החברה נתמכת גם בראיות נוספות כגון שם החברה על גבי המחאות שכר הדירה ולוח השנה שניתן למשכיר מדי שנה. בנוסף, שיחה בין המשיב לבין המשכיר המנוח הצביעה על מודעותו של האחרון לכך שהחברה פעילה וכי בעלי המניות שחתמו על חוזה השכירות הם בעלי זכויות השכירות. עוד מוזכר בפסק הדין כי בנו של המשכיר, שלקח על עצמו את העניין לאחר מות אביו, התייעץ עם עורך דין והגיש תביעת פינוי נגד השוכרים בשנת 1976, דבר המרמז עוד יותר על הכרה בזכויות השוכרים. השופטים מסכימים כי יש לקבל את הערעור, ומדגישים כי הערכאה הפרוצדורלית אינה עדיפה על ערכאת הערעור בהסקת מסקנות. עוד הם מבהירים כי גרסת השוכרים לאירועים מדויקת יותר, כאשר החברה המשיכה להחזיק במושכר בהסכמה הדדית של הצדדים, לרבות המשכיר. יתרה מכך, העובדה שהשוכרים חתמו על הבקשה להתקנת אנטנה ובנו של המשכיר הגיש תביעה נגד השוכרים ולא נגד החברה תומכת בטענה כי המשכיר הכיר בזכויות השוכרים. מסקנת השופטים היא כי יש לקבל את הערעור בערעור אזרחי מס' 43/83 ולדחות את ע"א 50/83. המשיבים ב- 43/83 נדרשים לשאת בהוצאות המערערים בשלוש הערכאות, בסך כולל של 500,000 ₪.