ת"א 1131/95

תקציר

התובעת, הנשואה לאחותם של הנתבעים, טענה כי הייתה שותפה עימם בהפעלת חניון בירושלים בין השנים 1986-1989. המחלוקת בין הצדדים נסובה סביב שאלת הכנסותיו והוצאותיו של החניון, שבאמצעותן יוכל בית המשפט לגזור את חלקו של התובע. התובע ביקש לזמן את מנהל רשות המסים כעד ולהציג בפני בית המשפט מסמכים הנוגעים לענייני המס של הנתבעים. הבקשה השתרעה על פני עשרות עמודים של התכתבויות והתכתבויות נגדיות. בית המשפט פירט את ההיסטוריה הארוכה של התיק ואת המאמצים שעשה בא כוח התובע להשיג את המסמכים מרשויות המס. התברר כי הנתבעים נתנו לתובע ייפוי כוח לבדוק את מסמכיהם מול רשויות המס, ושר האוצר אישר את חשיפת מסמכי הנתבעים. עם זאת, טען בא כוח התובעת כי הנתבעים ורשויות המס פעלו בחוסר תום לב וסיכלו העברת מסמכים. בית המשפט דחה טענה זו, ולא מצא ראיות התומכות בה. היא קבעה כי על רשויות השלטון לספק מידע מלא והסברים בנוגע למיקומו של החומר המבוקש תוך שמירה קפדנית על כללי הסודיות. בית המשפט הורה לאחראים בכל רשות מס להגיש אישורים המפרטים את מאמציהם לאתר את המסמכים המבוקשים וכל הסבר לגבי מסמכים שלא ניתן לאתרם. כמו כן נקבע מועדים להגשת סיכומים על ידי שני הצדדים וקבע כי התובע יישא בהוצאות המשפט ובשכר טרחת עורך דין, בסך 4,000 שקל בתוספת מע"מ, שמחציתו יועבר למדינה והמחצית השנייה לנתבעים.