עת"מ 21365-07-14

תקציר

העותר ביקש לערער על חוקיות שלילת רישיונו לשאת נשק. הרישיון ניתן לו בשנת 2012 מכוח סעיף 10ג(ג) לחוק כלי יריה, המאפשר לבעל רישיון מיוחד להסמיך עובד לשאת ולהחזיק כלי ירייה. הרישיון נשלל כעבור שנתיים על רקע אירוע שהתרחש בשנת 2012, בו נחשד העותר בתקיפת תייר. למרות שהתיק נגדו נסגר מחוסר ראיות, קבעה הרשות המנהלית כי קיימות די ראיות כדי לקבוע כי נשקפת לעותר סכנה לשלום הציבור, ולכן המליצה לשלול את רישיונו. בית המשפט קבע כי החלטת הרשות המנהלית הייתה סבירה והתקבלה לאחר שקילת השיקולים הרלוונטיים. שלילת רישיונו של העותר הייתה מוצדקת על יסוד כלל הראיות המינהליות, המאפשר לרשות להסתמך על ראיות שכל אדם סביר היה מוצא ראייתיות. על אף שמדובר בתיק סגור בעניינו של העותר מחוסר ראיות, ציין בית המשפט כי העבירות בהן נחשד חמורות יותר מאלו שבתיקים קודמים וכי קיים סיכון לא מבוטל מנשיאת נשק על ידי העותר. זאת ועוד, בית המשפט הסכים עם הערכת הרשות המינהלית כי הודעותיו הסותרות של העותר ושיריו במשטרה מהווים ראיה מפלילה. בית המשפט הדגיש את המדיניות המגבילה בנושא החזקת נשק ואת חשיבות שלום הציבור, וקבע כי החלטת הרשות סבירה ומידתית. לפיכך נדחתה העתירה, והעותר חויב בתשלום הוצאות משפט בסך 2,000 ₪.