מ. מקרקעין 407-05-19

תקציר

פסק הדין נסוב סביב מחלוקת בבית משותף ישראלי על זכותם של בעלי הדירות לעיין בפרטי קשר של בעלי דירות אחרים. התובעים, שני בעלי דירות, תבעו את חברת הניהול ואת נציגות הבית המשותף, בדרישה לקבל את פרטי הקשר של כל בעלי הדירות. הנתבעים טענו כי הבקשה נדחתה בזמן, כי הם אינם מחויבים למסור את הפרטים וכי הדבר יפגע בפרטיותם של בעלי הדירות. המפקח על רישום המקרקעין, בשבתו כשופט מכוח סמכותו של בית משפט שלום, פסק לטובת התובעים והורה לנתבעים למסור את פרטי הקשר של בעלי הדירות שאינם מתנגדים לכך במפורש. ההחלטה התבססה על מספר גורמים. ראשית, בית המשפט מצא כי לחברת הניהול, המכונה "המתחזקת" בחוק המקרקעין, אין זכות עצמאית להסתיר את המידע והיא מחויבת למסור אותו לנציגות. שנית, לבעלי הדירות, ולא לנתבעים, הייתה הזכות לפרטי ההתקשרות שכן הם היו חיוניים למימוש זכויותיהם הקנייניות. שלישית, בית המשפט דחה את טענת הפרטיות בקובעו כי מסירת פרטי התקשרות אינה מהווה פגיעה בפרטיות וכי אמצעי הגנה מתאימים יכולים למנוע שימוש לרעה במידע זה. בנוסף, בית המשפט מתח ביקורת על הנתבעים על ניגודי עניינים פוטנציאליים, ורמז כי שליטתה של חברת הניהול בנציגות עלולה שלא לשרת את טובת בעלי הדירות. השופט הורה לנתבעים ליצור קשר עם כל בעלי הדירות, ליידע אותם בבקשה לקבלת פרטי התקשרות ולתת להם הזדמנות להתנגד. לאחר מכן יש למסור את הפרטים לתובעים, אלא אם בעל הדירה מתנגד לכך במפורש. עוד קבעה השופטת כי על הנתבעים לשאת בהוצאות התובעים ובשכר טרחת עורך דין, בסך 7,500 שקל.