עפ"ת 11965-11-16

תקציר

הסמכות להכריז על התיישנות לגזר דין נתונה לבית המשפט הדן בעניין האזרחי ולא לבית המשפט לתעבורה, אלא כאשר תקופת ההתיישנות נובעת אגב ההליך. המחוקק קבע הוראות ספציפיות לעניין עונש התליית רישיון, אשר גובר על תקופת ההתיישנות הכללית. על פי הוראות אלה, העונש מתחיל ביום גזר הדין והתקופה עד להפקדת הרישיון אינה נספרת. הסדר זה, המעודד נהגים עבריינים לקיים את החוק ולהפקיד את רישיונותיהם, הוא הגיוני וסביר. מרבית נימוקי ההתיישנות לעונש אינם חלים במקרה של עונש פסילה, שכן לנאשם יש סמכות לרצות את העונש באמצעות הפקדת הרישיון. ההסדר המיוחד לעונש הפסילה מלמד כי המחוקק התכוון לכך. לפיכך, בית המשפט קובע כי עונש הפסילה שהוטל על המשיב אינו כפוף לתקופת ההתיישנות, והמשיב מורשע בנהיגה בזמן פסילה. התיק מוחזר לבית המשפט קמא לצורך מתן גזר דין.