ע"א 5206/15

תקציר

הערעור שנדון בתיק זה נדחה בסופו של דבר. החלטת בית המשפט התמקדה בפרשנות דיני המס, ובפרט כיצד יש להבין את המונח "הכנסה חייבת" בהקשר של חוק מע"מ ופקודת מס הכנסה. המערערת טענה לפרשנות מצמצמת יותר, שתפטור הכנסות מסוימות ממס לפי חוק מע"מ על בסיס הפטור שלהן לפי פקודת מס הכנסה. עם זאת, בית המשפט הדגיש פרשנות רחבה ותכליתית יותר המתיישבת עם כוונת המחוקק, ודחה את טענת המערערת כי הכנסה פטורה לפי סעיף 9 לפקודה צריכה להיות פטורה גם מהגדרת מע"מ של "רווח". תחת זאת, מצא בית המשפט כי סעיף 37 לחוק מע"מ מונע מפטורים אלה להשפיע על המע"מ, ובכך שומר על הרמוניה חקיקתית ומבטיח בסיס מס רחב ככל האפשר לגביית מע"מ. בית המשפט התייחס גם להבדל בבקשות המס בין מס הכנסה אישי למע"מ, והדגיש כי פטורים ממע"מ מבוססים על סוגי עסקאות, ולא על נסיבות אישיות של הנישום. השופטת נאור והשופט מלצר סיפקו חוות דעת חלוקות, כאשר נאור הדגישה פגמים חקיקתיים בנוסח חוק מע"מ, ודגלה בפרשנות תכליתית שתבטיח גביית מס על פי כוונת המחוקק. מלצר בחן את סוגיות הסיווג האפשריות לפי סעיף 9(5) לפקודה, אך בסופו של דבר הסכים עם התוצאה והדגיש את הצורך בעקביות בין הוראות חוק מע"מ. בית המשפט החליט שלא לחייב את המערערת בתשלום הוצאות המשיב, בשים לב לנסיבותיו הייחודיות של המקרה ולחידוש הסוגיה שעל הפרק.