ת"צ 7520-06-15

תקציר

פסק הדין דן בדרישות הפרוצדורליות להגשת מסמכים משפטיים לתושבי חוץ בישראל. החוק מחייב להגיש בקשה לקבלת רשות להגיש מסמכים אלה מחוץ לסמכות השיפוט של בית המשפט הישראלי. הדבר מוסדר בתקנה 500 לתקנות. המשיבים במקרה זה טענו כי המבקשים, שהם דירקטורים זרים בחברה ישראלית, הסמיכו את החברה לייצגם, ובכך הפכו את מסירת המסמכים המשפטיים לחברה לחוקית. בית המשפט דחה טענה זו בקובעו כי החברה אינה מוסמכת לייצג את המבקשים, וכי הדרישות הפרוצדורליות מחייבות בקשה פורמלית כאמור בתקנה 500. כמו כן, בית המשפט עמד על "כלל הידיעה", ממנו עולה כי ידיעה על פתיחה בהליכים משפטיים יכולה להיחשב כשירות תקף בנסיבות מסוימות. עם זאת, בית המשפט קבע כי לא ניתן להחיל עיקרון זה במקרה זה כדי להעניק סמכות שיפוט בינלאומית לבית משפט ישראלי, וכי יש צורך באמצאה פורמלית כנדרש בתקנה 500. לבסוף, התייחס בית המשפט לטענה בדבר מסירה אישית של המסמכים לאחד המבקשים, ומצא כי הראיות אינן תומכות בטענה זו. המסקנה הייתה כי הבקשה לאישור לא הוגשה כדין למבקשים, אך המשיבים יכולים להגיש בקשה נפרדת לקבלת רשות להגיש את המסמכים מחוץ לגדר התקנות הנוכחיות. המשיבים חויבו לשלם למבקשים הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 5,000 ₪.