ע"א 11422/04

תקציר

פסק הדין בערעור דוחה את טענות המערערת בעיקר בסוגיות הנוגעות להתיישנות בדבר זכות בלתי רשומה במקרקעין מוסדרים. על פי פסק הדין, השאלה היחידה שבית המשפט המחוזי נדרש אליה היא תקופת ההתיישנות, שכן ממצאיו של בית המשפט הקודם היו תקפים למעט בסוגיה זו. בערעור הובהר כי לגבי זכות לא רשומה במקרקעין מוסדרים חלה התיישנות, תוך הפניה לסעיף 159(ב) לחוק המקרקעין, הקובע כי חסינות מפני החוק חלה רק על זכויות רשומות. לפיכך, בהקשר של הסכם חילופי מקרקעין שנעשה לפני תחילתו של חוק המקרקעין, חלה המסגרת המשפטית הקודמת בדיני ההון האנגליים. משמעות הדבר היא יצירת זכויות שוויוניות ונאמנות קונסטרוקטיבית בין המוכר (נאמן) לבין הקונה (נהנה), ובכך להשפיע על תחילתה של תקופת ההתיישנות. על פי דיני היושר, תקופת ההתיישנות מתחילה רק כאשר הנאמן מכחיש או מפר את חובת האמונים שלו. במקרה זה, בית המשפט המחוזי לא מצא הפרה כזו עד סמוך לפני הגשת התביעה. מכאן, שתקופת ההתיישנות לא חלפה בעת הגשת התביעה, שכן העסקאות על פי הסכם החליפין בוצעו, אם כי ללא רישום פורמלי של הבעלות. בסופו של דבר, הערעור נדחה, והמערער חויב לשלם למשיב שכר טרחת עורך דין, ובכך חיזק את העובדה שזכויות שוויוניות על פי חוקים קודמים נותרו בתוקף, ובכך דחה את הערעור.