ת"א 42876/03

תקציר

עניינו של בית המשפט נסוב סביב הסכם הלוואה חוץ בנקאי שנחתם בין התובעים לבין הנתבעת מס' 1. התובעים, תושבי כפר קאסם, לוו 190,000 ₪ מהנתבעת מס' 1, חברה המעניקה הלוואות מחוץ למסגרת הבנקאית, לצורך סיום בניית ביתם. אביו של התובע מס' 1, התובע מס' 2, צירף עצמו כלווה על מנת להגדיל את ביטחונות ההלוואה. ההלוואה תווכה על ידי הנתבע 3 והובטחה במספר שטרי חוב ומשכנתא על חלקה של התובעת מס' 1 בנכס. עם זאת, התובעים השתמטו מתשלום ההלוואה, מה שהוביל את הנתבעת מס' 1 לפתוח בהליכי הוצאה לפועל. התובעים הגישו תביעה המבקשת להכריז על הסכם ההלוואה, ביטחונותיה והסכמי הפשרה שבאו בעקבותיה בטלים ומבוטלים, בטענה להפרות יסודיות של חובות הגילוי על ידי הנתבעת מס' 1, וכן הטעיה ועושק. לאחר בחינת חומר הראיות, מצא בית המשפט צדק בטענות התובעים, בקובעו כי הנתבעת מס' 1 אכן הפרה את חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות ותקנות הגנת הצרכן בכך שלא סיפקה גילויים נאותים, לרבות שיעורי הריבית, מנגנוני ההצמדה ועלות האשראי בפועל. עוד מצא בית המשפט כי הנתבעת מס' 1 לא נתנה לתובעים הזדמנות סבירה לעיין בהסכם ההלוואה טרם החתימה, כנדרש בחוק. הפרות אלה היוו הפרה יסודית של הסכם ההלוואה והפכו אותו לבלתי ניתן לאכיפה. למרות זאת, בית המשפט הכיר בכך שהתובעים כבר שילמו סכום משמעותי בגין ההלוואה וחתם על שני הסכמי פשרה. לכן, לא היה ראוי פשוט להחזיר את הצדדים לעמדות טרום ההלוואה. תחת זאת, הורה בית המשפט על הפסקת הליכי הגבייה, ובכך למעשה שחרר את התובעים מחובות ההלוואה שלהם, בהתחשב בכך שכבר שילמו יותר מסכום ההלוואה הראשוני. עוד קבע בית המשפט כי אין הצדקה להמשך הליכי מימוש המשכנתא על בית המגורים של התובע מס' 1 או הליכי ההוצאה לפועל שיזם הנתבע מס' 2. אולם, בית המשפט דחה את הטענה בדבר שטר החוב שביצע הנתבע מס' 3, והתיר את המשך הליך ההוצאה לפועל. כל צד חויב לשאת בהוצאות המשפט שלו ובשכר טרחת עורך דין.