המ"ש 1845-02-23

תקציר

בית המשפט דחה בקשה להארכת מועד המשפט בגין דו"ח עבירת תנועה שניתן לנאשם בגין שימוש בטלפון נייד בעת נהיגה ללא דיבורית. הנאשם, חייל בשירות סדיר, טען כי ביקש מאביו לטפל בדו"ח אך לא עקב אחריו. תצהיר האב שאישר זאת לא הספיק כדי לשכנע את השופט, שהדגיש כי הנתבע, בהיותו נהג מורשה ואחראי מספיק כדי לשרת בצבא, היה צריך לקחת יותר אחריות. השופט גם לא מצא ראיות לעיוות דין, שכן הנאשם הודה שנגע בטלפון שלו בזמן נהיגה. הבקשה נפגעה עוד יותר מאיחור של למעלה משנה בהגשת הבקשה, מבלי שניתן הסבר מניח את הדעת לאיחור בהגשה. השופט הדגיש את עקרון סופיות הדיון וקבע כי האינטרס הציבורי גובר על נסיבותיו האישיות של הנאשם, במיוחד נוכח היעדר טעמים מוצדקים ופוטנציאל הניצול לרעה אם הארכות יינתנו כדבר שבשגרה. לפיכך נדחתה הבקשה, תוך הדגשה כי בית המשפט לא השתכנע מטענות הנתבעת.