מ"ת 55970-01-11

תקציר

במקרה של חזיזה נ' מדינת ישראל, קבעה השופטת פרוקצ'יה כי על מנת שצו מעצר יוסר בעקבות קביעת ראיות לכאורה, חייב להיות שינוי דרמטי וכרסום משמעותי בראיות התביעה. שינוי זה חייב לפגוע בסיכויי הרשעתו וזיכויו של הנאשם, כפי שנקבע בפסקי דין קודמים. השופטת בחנה כל אחת מטענות המבקש, לרבות סתירות בעדויות העדים בנוגע ללבושו של המבקש, גובהו ורכבו בו השתמש. כמה עדי ראייה תיארו את היורה כגבוה, בעוד שאחרים זכרו אדם נמוך יותר. גם טענתו של המבקש כי הגיע ברכב, ולא על אופנוע, נדחתה. השופט ציין כי סתירות אלה אינן מהוות שינוי משמעותי בראיות, והן ייפתרו במהלך המשפט. גם טענות המבקש בדבר גביית חובות, נסיעה מתוכננת והוצאת כונן מחשב לא שחקו באופן משמעותי את ראיות התביעה. ככלל, השופט הגיע למסקנה כי לא חל שינוי דרמטי בחומר הראיות המצדיק את הסרת צו המעצר ולכן דחה את הבקשה. פסק דין זה מחזק את הרף הגבוה לשחרור עצורים הממתינים למשפט ומדגיש את תפקידו של בית משפט קמא ביישוב סתירות ובהערכת מהימנותן.