ערר 261/10

תקציר

פסק הדין דן בשני עררים על החלטת ועדת תכנון מקומית לאשר תכנית לתחנת דלק. הערר הראשון הוגש על ידי מדינת ישראל, במחאה על סמכות הוועדה בתיק, ואילו השני הוגש על ידי תושבים שהתנגדו להקמת התחנה. ועדת הערר דחתה את שני העררים, ואישרה במידה רבה את החלטת הוועדה המקומית. היא מצאה כי התוכנית, עם כמה תיקונים, הייתה נחוצה באופן סביר ועמדה ביעדי החקיקה והתכנון. באופן ספציפי, היא קבעה כי פתרונות הכניסה והתנועה של התחנה מקובלים, וניתן לטפל בכל בעיה סביבתית בתנאים. עם זאת, היא הסכימה עם המערערים כי יש לשנות את התכנית כך שלא תכלול חנות נוחות ומכון כביסה, שכן אלה אינם עולים בקנה אחד עם תכלית הרפורמה במשק הדלק. בנוסף, הורתה הוועדה לתקן את התכנית כך שתבטיח עמידה בכללי הקניין ותכלול תנאים הנוגעים לדרישות הגנת הסביבה. בהחלטה הודגש כי החלטת הוועדה המקומית הייתה מוצדקת מהותית ולא הושפעה מניגוד עניינים משמעותי.