ע"פ 6277/20

תקציר

בערעור בתיק פלילי שעניינו אישומים של הטרדה, תקיפה וירי, אישר בית המשפט לערעורים את פסק דינו של בית משפט קמא, שהעדיף את גרסת המתלוננת על פני גרסת המערער. ערכאת הערעור הדגישה את הכלל שלא להתערב בקביעת העובדות ובהערכות המהימנות של בית משפט קמא, למעט במקרים חריגים שבהם החלטותיו של בית משפט קמא הן בלתי סבירות בעליל או פגומות מיסודן. בית משפט קמא מצא את עדותה של המתלוננת אמינה, הנתמכת בראיות נוספות, כגון ראיות פיזיות מזירת הירי ועדויות של בני משפחה. מנגד, נדחתה עדותו הבלתי עקבית והבלתי מהימנה של המערער. ערכאת הערעור ציינה כי גרסתו של המערער סותרת ונראית מפוברקת לאחר שהכחיש תחילה את נוכחותו בזירה. בנוסף, התייחס בית המשפט לחששות בנוגע למצבו הנפשי של המתלונן ולהיעדר זיהוי עדי תקיפה, ומצא את הסבריו אמינים נוכח חששותיו מנקמה. גם ממצאיו של בית משפט קמא בעניין אי-התאמות בנשק אושרו. לאורך כל הדרך שב בית המשפט והדגיש את חשיבותם של העונשים החמורים בגין הטרדת עדים, במטרה להרתיע מפני עבירות כאלה ולשמור על שלום הציבור, תוך הדגשת הסיכונים הנשקפים מעבירות נשק באזורי מגורים. בית המשפט לערעורים, שלא מצא טעויות מהותיות או עילה להקלה, הסכים עם גזר דינו של בית משפט קמא, תוך שהוא מדגיש את חומרת העבירות ואת הצורך בתגובה עונשית לשם הגנה על טוהר המידות המשפטי והרתעת אלימות עתידית.