ת"פ 8537-01-18

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של גזר הדין, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים וחידושים, בהתבסס אך ורק על המידע שסופק: **ניתוח משפטי של גזר הדין בעניין מדינת ישראל נ' גיא גוסטפסון** **רקע עובדתי ומשפטי:** הנאשם הורשע על פי הודאתו בכתב אישום מתוקן, הכולל שני אישומים: 1. **ניסיון ייבוא סם מסוכן:** עבירה לפי סעיף 13 בצירוף סעיף 19א לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), התשל"ג-1973, בצירוף סעיף 25 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. 2. **החזקה/שימוש בסם לצריכה עצמית:** עבירה לפי סעיף 7(א) בצירוף סעיף 7(ג) סיפא לפקודת הסמים המסוכנים. העובדות שטחו של כתב האישום הראשון מתייחסות להחזקת קנבוס (3.59 גרם נטו) ו-MDMA (20 כדורים) לצריכה עצמית, יחד עם ציוד נלווה (מקססת, מקטרות עישון, משקל אלקטרוני). האישום השני מתייחס לניסיון ייבוא קנבוס (90.21 גרם נטו) והרואין (0.9875 גרם נטו) מחו"ל באמצעות האינטרנט, לצריכה עצמית, בין אוקטובר 2014 ליולי 2015. הצדדים הגיעו להסדר טיעון, לפיו הנאשם הודה בעובדות כתב האישום המתוקן, וסוכם על קבלת תסקיר שירות מבחן. הסדר הטיעון לא כלל הסכמות לעניין העונש. **עקרונות משפטיים מרכזיים שנדונו:** 1. **קשר בין עבירות לצורך קביעת מתחם עונש הולם ("אירוע עברייני אחד"):** * **השאלה המשפטית:** האם יש לראות בשני האישומים כאחד ("אירוע עברייני אחד") לצורך קביעת מתחם העונש ההולם, או שיש לקבוע מתחם נפרד לכל אישום. * **הפסיקה הרלוונטית:** הסתמכות על הפסיקה, ובפרט על דברי כב' השופטת ברק-ארז בע"פ 4910/13 ג'אבר נ' מדינת ישראל, אשר קבעה כי "ניתן לומר כי ברגיל קשר כזה בין עבירות יימצא כאשר תהיה ביניהן סמיכות זמנים או כאשר הן תהיינה חלק מאותה תוכנית עבריינית אף כאשר הן בוצעו לאורך תקופת זמן שאינה קצרה". * **החלת העיקרון על המקרה:** השופטת קבעה כי בשים לב למבחן הקשר ההדוק, יש לראות בשני האישומים אירוע עברייני אחד. הנימוקים לכך היו: * שני האישומים בוצעו עבור שימושו העצמי של הנאשם. * סמיכות הזמנים היחסית בין העבירות. * העובדה שבוצעו בתקופה בה הנאשם היה מכור לסמים. * **חידוש/הדגשה:** ההדגשה כי גם כאשר מדובר בסוגי סמים שונים בעלי רף חומרה משתנה, ניתן לאחדם לאירוע אחד, אם קיימת תשתית עובדתית המצביעה על קשר ביניהם, כגון ביצוע לצורך התמכרות אחת. 2. **חומרתן של עבירות סמים ומדיניות הענישה:** * **הערך החברתי המוגן:** שלום הציבור ובריאותו, כאשר הנזק מתפשט מהמשתמש הבודד לחברה כולה. * **הפסיקה הרלוונטית:** ציטוטים מפסיקות קודמות (ע"פ 4522/18 בנימין אסאבן, ע"פ 3669/14 משה גולן) המדגישים את חומרתן של עבירות הסמים, הצורך במענה החלטי, ענישה מחמירה ומרתיעה, וכן את השונות הרבה בענישה בהתאם לנסיבות כל מקרה (סוג וכמות הסם). * **הדגשה:** בית המשפט מדגיש שוב ושוב את הצורך במאבק בתופעת הסמים ואת הציפייה להחמרה בענישה. 3. **התחשבות בסוג וכמות הסם:** * **העיקרון:** הלכה פסוקה קובעת שיש חשיבות רבה לבחינת סוג הסם וכמותו בעת הערכת חומרת מעשי הסמים (בהתאם לע"פ 1654/16 גל שרר). * **יישום במקרה זה:** * **MDMA (20 כדורים):** נמנה על סמים קשים יותר, המעצים את חומרת המעשים. * **הרואין (0.9875 גרם):** גם סם קשה, אף שבמשקל נמוך. * **קנביס:** אינו נחשב לסם קשה, וחל שינוי תפיסתי בחברה ובמשפט ביחס אליו. * **משמעות:** אף שהיו סמים קשים, השופטת ממתנת את החומרה בשל הנתונים הבאים. 4. **שימוש עצמי כגורם מקהה חומרה (במידה מסוימת):** * **העיקרון:** למרות שאין בשימוש עצמי כדי להכשיר או להצדיק מעשים, הרי שלנתון זה משקל ממשי בגזירת הדין. * **החלת העיקרון:** השופטת נתנה משקל משמעותי לעובדה שכלל הסמים נועדו לשימוש עצמי של הנאשם. היא ציינה כי "אין המדובר בכמות זניחה", אך הדבר מהווה גורם מקל. * **חידוש/הדגשה:** ההבחנה המדויקת בין עבירות החזקה לצריכה עצמית לבין עבירות שלא לצריכה עצמית, וההכרה בכך שהראשונות, אף אם אינן זניחות, מקבלות יחס שונה. 5. **ניסיון ייבוא שלא צלח:** * **העיקרון:** עבירת ניסיון, בה לא הושלמה הפעולה העבריינית, הינה פחותה בחומרתה מעבירה שהושלמה. * **החלת העיקרון:** בעבירת ניסיון הייבוא, הסמים לא נכנסו לישראל, דבר המקהה אף הוא את חומרת מעשיו של הנאשם. 6. **התמכרות כגורם סיבתי למעשים:** * **העיקרון:** התמכרות, במיוחד כאשר היא מתמשכת שנים, מהווה גורם מרכזי להבנת המוטיבציה לביצוע עבירות סמים. * **החלת העיקרון:** השופטת הדגישה כי המעשים נבעו מהתמכרותו של הנאשם, אשר החלה עוד בנערותו, ונועדו לתחזק התמכרות זו. 7. **שיהוי בהגשת כתב אישום:** * **העיקרון:** שיהוי ממושך ובלתי מוסבר בהגשת כתב אישום, הנובע מהתנהלות רשויות התביעה, מהווה שיקול רלוונטי להקלה בעונש. * **הפסיקה הרלוונטית:** התייחסות לדברי כב' השופט פוגלמן בע"פ 7989/17 פבלדשקוב, אשר הדגיש את משקלו של השיהוי, "בצד האמור... יש מקום להקל – הקלה נוספת". * **החלת העיקרון:** כתב האישום הוגש כשלוש שנים לאחר ביצוע העבירות (2015-2018). אף שאין מדובר בשיהוי "קיצוני", השופטת ראתה בו שיקול לזכות הנאשם, במיוחד לאור העובדה שבמהלך תקופה זו פעל הנאשם לקבלת טיפול ושימור ניקיונו מסמים. * **חידוש/הדגשה:** ההכרה ב"שיהוי מזכה" כגורם משפטי שיש להביא בחשבון, גם אם העבירות אינן קלות. 8. **עקרון הענישה האינדיבידואלית והשיקום:** * **העיקרון:** לצד שיקול ההרתעה (הגובר בעבירות סמים), קיים עקרון חשוב לא פחות של ענישה אינדיבידואלית, המתחשבת בנסיבותיו הספציפיות של כל נאשם. (ע"פ 7006/14 שי תורג'מן). * **החלת העיקרון:** השופטת בחרה לחרוג ממתחם העונש ההולם, תוך אימוץ המלצות שירות המבחן, על בסיס הנסיבות האישיות של הנאשם: * **היעדר עבר פלילי.** * **הודאה מהירה ונטילת אחריות.** * **היסטוריית התמכרות ארוכה, קשיים בילדות (אלימות).** * **מגמת התייצבות בשנים האחרונות:** טיפול ביחידה להתמכרויות, לימודי ישיבה, שמירה על ניקיון. * **הבנה ומוטיבציה לחיים נורמטיביים.** * **שיהוי בהגשת כתב האישום.** **העונש שנגזר:** השופטת חרגה ממתחם העונש ההולם (שנע בין מספר חודשי מאסר ל-12 חודשי מאסר) ואימצה את המלצות שירות המבחן, עם הרחבה מסוימת בהיקף שעות השל"צ: * **שירות לתועלת הציבור (של"צ):** 200 שעות (במקום 150 שהומלצו). * **מאסר על תנאי:** 5 חודשים (עבירת סמים מסוג פשע) ו-2 חודשים (עבירת סמים מסוג עוון), לתקופות של 3 ו-2 שנים בהתאמה. * **צו מבחן:** 12 חודשים. * **קנס:** 1,000 ₪. * **השבת מכשיר נייד:** נוכח הצהרת התביעה. **נקודות חידוש ודגשים עיקריים:** * **איחוד עבירות לצורך מתחם עונש:** למרות שמדובר בסוגי סמים שונים, נקבע כי ניתן לאחדם לאירוע עברייני אחד, כאשר המניע המשותף הוא צריכה עצמית ותקופת התמכרות. * **הערכת חומרה מורכבת:** בית המשפט מפרט באופן שיטתי את הגורמים המקלים והמחמירים (סוג סם, כמות, שימוש עצמי, ניסיון שלא הושלם) ומאזן ביניהם. * **הכרה בשיקום והתמדה:** ההתייחסות המשמעותית לשיקום של הנאשם בשנים האחרונות, לטיפול שהוא מקבל, ולשמירה על ניקיונו, היוו גורם מכריע להקלה משמעותית בעונש. * **שיהוי כמקרה מבחן:** ניתוח השיהוי בהגשת כתב האישום כגורם לגיטימי שיש להביא בחשבון, במיוחד כאשר הנאשם פועל לשיקומו במהלך תקופה זו. * **חריגה ממתחם העונש ההולם:** ההחלטה לחרוג ממתחם העונש שנקבע על ידי הצדדים, ולפסוק עונש המבוסס בעיקרו על המלצת שירות המבחן, מדגישה את חשיבותם של שיקולים שיקומיים ואישיים במקרים המתאימים. בסך הכל, גזר דין זה מדגים את המגמה של התחשבות נרחבת בנסיבותיו האישיות של הנאשם, בפרט כאשר מוכחת מגמת שיקום משמעותית, גם בעבירות סמים. הוא מדגיש את המורכבות של איזון בין הצורך בהרתעה לבין העקרונות של אינדיבידואליזציה ושיקום.