בג"צ 4764/04

תקציר

בית המשפט לא מצא כל בעיה עם עמדת המשיבים כי אסור לרופאים ישראלים להיכנס לרצועת עזה, ובפרט לאזור הלחימה, מטעמי ביטחון. בית המשפט הכיר בחשש הביטחוני הלגיטימי של כניסת ישראלים לאזור, והותיר את המדינה אחראית להגן על אזרחיה, דבר שאינו משמעו כניסה לאזורים מסוכנים. בקשת העותרים לכניסת רופאים ישראלים נדחתה בשל סכנת חטיפה, כאשר בית המשפט קיבל את הצעת המשיב לאפשר לרופאים שאינם ישראלים להיכנס במקומם. בית המשפט בחן את התנהלות הצבא במהלך הלחימה ברפיח וציין התקדמות משמעותית בהקפדה על הוראות המשפט ההומניטארי בהשוואה לעתירות קודמות. פסק הדין הדגיש את חובתו הכפולה של המפקד הצבאי: למזער את הפגיעה בתושבים ולספק להם כבוד, במיוחד בכל הנוגע לאספקה חיונית כמו מזון, מים וציוד רפואי, ולהיערך לפגיעה בתשתית המים. פסק הדין הדגיש גם את הצורך בהיערכות צבאית טובה יותר ובהסדרים מוסדיים טובים יותר. הדבר כולל הגברת יעילותו של המוקד ההומניטרי ויצירת קשרים ישירים יותר בין קציני צבא רלוונטיים לבין גופים בינלאומיים כדי להבטיח סיוע בזמן. בית המשפט שיבח את מינויו של קצין בכיר לקשר עם הגופים העותרים והדגיש את חשיבות הפקת לקחי אירועי העבר. העתירה ניתנה בשישה מתוך שבעת הסעדים המבוקשים, כאשר הסעד השביעי – כניסת רופאים ישראלים – נדחה בשל סיכונים ביטחוניים. השופטת טירקל והשופטת ביניש הסכימו עם עקרונות פסק הדין ומסקנותיו, והדגישו את חובתו של הצבא למלא חובות הומניטריות ולהיערך בהתאם. הם הכירו באתגרי הביקורת השיפוטית בעת לחימה, אך הדגישו את תפקידו של בית המשפט בהבטחת ציות לחוק ובשיפור המצב. החלטה זו התקבלה על ידי השופט ברק, ופסק הדין ניתן ביום 30.5.2004.