ע"א 23923-06-14

תקציר

הערעור מתייחס להגדרת המונח "בעל שליטה" בחברה המערערת, לצורך הזכאות לפיצוי לפי חוק ההתנתקות. על פי החוק, בעל שליטה מוגדר ככזה על פי חוק ניירות ערך. חוק ניירות ערך מגדיר בעל שליטה כמי שיש לו יכולת לכוון את פעילותו של תאגיד. היא גם קובעת מבחן כמותי, המניח שליטה אם האדם מחזיק במחצית או יותר מאמצעי השליטה, המוגדרים כזכות הצבעה או הזכות למנות את המנהל הכללי. החברה המערערת הינה עסק משפחתי, 90% בבעלות מר שמואל גומר ו-10% הנותרים בבעלות בנו, ערן. בשל מצבו הרפואי לא היה מר גומר מעורב בהתנהלות החברה, שנוהלה על ידי בנו. לערן היו סמכויות ניהול נרחבות, הוא החזיק בחתימה אחת כמו אביו, ולמעשה היה זה שקבע את מדיניות החברה. עיקר המחלוקת בין הצדדים נוגעת להגדרת המונח "בעל שליטה", והאם היא כוללת אדם בעל "שליטה" על התנהלות החברה, או שמא היא מוגבלת לאדם בעל יכולת לכוון את פעילות החברה על פי המבחן הפונקציונלי הקבוע בחוק ניירות ערך, בעוד שלצד יש מבחן כמותי עזר. עמדת המשיב, שהתקבלה על ידי בית משפט השלום, היא כי המבחן הכמותי הוא הקובע, ומאחר שערן החזיק רק ב-10% מהמניות, לא ניתן להגדירו כבעל שליטה. עמדת המערער היא כי המבחן האיכותי הוא המבחן העיקרי, וכי בהינתן השפעתו בפועל של ערן על החברה, יש להגדירו כבעל שליטה. קיבלתי את עמדת המערער. ראשית, יש לציין כי חוק ההתנתקות פוגע בזכות הקניין של המערערים, ועל כן יש לפרשו לטובת הנפגע. בנוסף, נמצא כי לבן הייתה השפעה רבה על אביו, ואין כל אינדיקציה לכך שהאב הפך אי פעם החלטה כלשהי של בנו. לכן נגזרת עצמאותו של ערן בניהול החברה. אמנם פורמלית לא הייתה לערן זכות למנות מנכ"ל, ולא היו לו יותר מ-50% מהמניות, אך בפועל הוא היה זה שקבע את מדיניות החברה ביום יום, והיה בכוחו להשפיע על פעולות החברה, מעבר לסמכויות הדרושות לתפקודו של דירקטור בחברה. השפעה זו, בנסיבות המקרה הנוכחי, עולה כדי שליטה פונקציונלית איכותית, המצדיקה הגדרת ערן כבעל שליטה לפי חוק ניירות ערך. לבסוף, יצוין, כי הגדרת השליטה במשפט האמריקאי כוללת את מי שיש לו "שליטה", והגדרה זו מתאימה גם במקרה הנוכחי, מה גם שהדין הנדון פוגע בזכות הקניין של המערערים. לפיכך, הערעור מתקבל. נקבע כי למערערת היו שני בעלי שליטה, והמשיב חויב לשלם למערערת 345,961 ₪ נוספים, וכן הוצאות משפט ומומחה של המערערת, ושכר טרחת עורך דין בסך 50,000 ₪.