ת"א 65121-10-21

תקציר

המבקשים ביקשו כי בית המשפט יכיר בהגשת תביעה נגד עו"ד שטריקר, וייצג אותה כהמצאה עבור המשיב, המתגורר מחוץ לגבולות ישראל. המבקשים ביססו את בקשתם על שתי הוראות רגולטוריות. הראשונה, תקנה 163(א), עניינה מקרים שבהם למקבל יש עורך דין; השנייה, תקנה 163(ג), חלה כאשר למקבל יש נציג בישראל המייצג אותו דרך קבע בקשר לענייניו המקומיים. בית המשפט קבע כי אין באפשרותו לקבל את בקשת המבקשים. הובהר כי עו"ד שטריקר אינו מייצג את המשיב ואין לו ייפוי כוח עבורו; לפיכך, תקנה 163(א) אינה חלה. בהמשך טענו המבקשים, כי יש לראות בעו"ד שטריקר כבא כוחו של המשיב לפי תקנה 163(ג). בית המשפט דחה טענה זו, והסביר כי תקנה זו חלה על מקרים של ניהול עסקי שוטף בישראל, שאינו מערכת היחסים שבין עו"ד שטריקר לבין המשיב. זאת ועוד, המבקשים לא הוכיחו די הצורך את עוצמת היחסים בין עו"ד שטריקר לבין המשיב כדי להצדיק את ראיית הראשון כבא כוחו של האחרון. כמו כן, המבקשים לא ניסו לאתר את המשיב ולהגיש לו את התביעה ישירות. לפיכך, דחה בית המשפט את הבקשה לאמצאה חלופית לפי תקנה 164(א). משכך, נדחתה הבקשה להכרה בהמצאה.