ע"מ 8878-04-10

תקציר

המערערת במקרה זה ערערה על החלטת המשיב לתבוע בחזרה תשלום פיצויים ששולמו למערערת בעקבות מלחמת לבנון השנייה (2006). המערערת, מפיצה של מוצרי שטראוס בצפון הארץ, קיבלה מהמשיבה פיצוי בגין הפסדים עסקיים שנגרמו לה במהלך המלחמה. עם זאת, המשיב גילה מאוחר יותר כי המערער מכר את עסקיו לפני המלחמה, ולכן דרש את השבת הפיצויים בעילה של מצג שווא. ועדת הערר הסכימה עם עמדת המשיב, והובילה את המערער לערער לבית המשפט. בית המשפט בחן את חומר הראיות ומצא כי המערער אכן מכר את עסקיו לפני המלחמה, וכי הירידה במחזור עסקיו נבעה בעיקר ממכירה זו ולא מהמלחמה. משכך, לא מצא בית המשפט קשר סיבתי בין המלחמה לבין הפסדי המערערת, שהיא תנאי מוקדם לפיצוי לפי חוק מס רכוש. בעוד שבית המשפט הכיר בכך שהמערערת עבדה הן לפני המלחמה והן לאחריה, הוא קבע כי מערכת הדיווח הנוכחית אינה מראה באופן מהימן את היקף האבדות שנגרמו כתוצאה מהמלחמה. בית המשפט אישר את החלטת ועדת הערר, אך במקום לדחות את התביעה מכל וכל, הורה להחזיר את התיק לוועדת הערר לדיון כדי לקבוע שיטת הערכה שתוכל להבחין בין הפסדים שנגרמו כתוצאה מהמלחמה לבין הפסדים שנגרמו כתוצאה ממכירת העסק. בית המשפט הציע כי בהתחשב בסכום הקטן יחסית שבמחלוקת, טוב יעשו שני הצדדים אם יגיעו להסדר מחוץ לכותלי בית המשפט. ההחלטה נמסרה בהיעדרם של שני הצדדים, ולא ניתנה הוראה בדבר הוצאות.