רע"פ 6271/13

תקציר

פסק הדין מתייחס לבקשת רשות ערעור על הרשעה בעבירות מס. נגד המבקש, ששימש כמנהל בשתי חברות פרטיות, הוגש כתב אישום בגין עבירות רבות על חוקי המס, לרבות אי הגשת דוחות תקופתיים למע"מ ודוחות למס הכנסה. הוא הודה בעבירות ובסופו של דבר הגיש את הדוחות החסרים ושילם את המסים הנדרשים, בסך של כמיליון שקל. הן הערכאה הנמוכה יותר והן ערכאת הערעור דנו בשאלה האם יש להרשיע את המבקש. הערכאה הנמוכה יותר החליטה שלא להרשיע את המבקש, בהתחשב בעברו הפלילי הנקי, הודאתו, מחיקת המחדלים והפגיעה הפוטנציאלית בעסקו ובעובדיו אם יורשע. עם זאת, ערכאת הערעור לא הסכימה והרשיעה את המבקש, תוך ציון חומרת העבירות. היא הטילה קנס ומאסר על תנאי, תוך שמירה על חובת החתימה על התחייבות. לאחר מכן פנה המבקש לבית המשפט העליון, בבקשה לקבל "גלגול שלישי" של בקשתו, בטענה כי היה מקום לאשר את החלטת הערכאה הנמוכה יותר בשל הנסיבות החריגות של עניינו. עם זאת, בית המשפט העליון דחה את בקשת רשות הערעור, וציין כי אי הרשעה היא חריג המוגבל למקרים חריגים, מה שלא היה. בית המשפט הדגיש כי טענות המבקש כבר נדונו בשתי ערכאות וכי חילוקי דעות בין ערכאת הערעור הנמוכה לערכאת הערעור אינם מצדיקים ערעור נוסף. משכך, הבקשה נדחתה, תוך שהיא מאשרת את ההרשעה ואת העונש שהוטל על ידי ערכאת הערעור.