ת"א 52201-12-18

תקציר

התובע תבע את המועצה האזורית עמק הירדן בגין נזקים לאחר שנפצע בקרסולו בעת שקפץ לנהר הירדן באתר שחייה פופולרי. האתר לא היה מגודר או מוסדר, והתובע טען כי המועצה התרשלה בכך שלא הציבה שלטים על סכנות הרחצה והקפיצה לנחל, הסירה מכשולים ואפשרה גישה בטוחה. המועצה ערערה הן על אחריות והן על נזקים. בית המשפט מינה מומחה אורתופדי שאישר את נכותו הצמיתה של התובעת. התובע ועדיו העידו על נסיבות התאונה, ואילו המועצה הציגה עדות של מנהל התפעול שלה ומומחה לבטיחות בנסיעה. בית המשפט פסק לטובת התובעת בסוגיית החבות, וציין כי למועצה הייתה חובת זהירות והיא התרשלה בכך שלא הזהירה כראוי מטיילים מפני סכנות הקפיצה לנחל. עם זאת, נמצא כי התובע התרשל גם בכך שקפץ למים מבלי שהצליח לראות את הקרקעית, ואשמתו התורמת הוערכה ב-40%. באשר לנזקים, קיבל בית המשפט את חוות דעתו של המומחה בעניין נכותו הצמיתה של התובע ופסק לו 260,000 ₪ בגין אובדן כושר השתכרות, 10,000 ₪ עבור עזרה וסיוע ו-3,000 ₪ עבור הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה. כמו כן פסק בית המשפט 45 אלף שקל בגין כאב וסבל. לאחר ניכוי אשמתו התורמת של התובע, נקבע סך הפיצוי על 190,800 ₪, בתוספת שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט. פסק הדין אמור היה להתבצע תוך 30 יום מיום הצגתו, עם חיובים נוספים אם לא ישולמו במועד.