עת"א 2638-09-21

תקציר

המקרה הנדון נסוב סביב זכותו של אסיר לקבל טיפול רפואי משירות בתי הסוהר. העותרת, אסירה במשמורת שב"ס, ביקשה לקבל מימון לטיפול באף עליו המליצו רופאיה. שב"ס אישר טיפולים אחרים לעותר אך סירב לממן את הטיפול באף, בנימוק שהוא אינו פונקציונלי ואסתטי גרידא. העותרת טענה כי הטיפול נחוץ לשמירה על בריאותה וביקשה את התערבות בית המשפט כדי לחייב את שב"ס לממן את ההליך. בית המשפט, בראשות השופט רון שפירא, החל בקביעת העקרונות המסדירים את חובת השב"ס להעניק טיפול רפואי לאסירים. הודגש כי על שב"ס לעשות מאמצים סבירים על מנת לאפשר טיפול רפואי הולם לאסירים ולהימנע מעיכובים מיותרים. בית המשפט הכיר בכך שסל הטיפולים הרפואיים הניתנים על ידי שב"ס מוגבל לאלה הנחוצים לשמירה על בריאותו של האסיר. סל זה נקבע על פי שיקולים רפואיים ותקציביים, כאשר סל הבריאות הכללי משמש כקו מנחה אך אינו מחייב. כמו כן, בית המשפט הכיר בשיקול דעתה של ועדת החריגים של שב"ס לאשר טיפולים רפואיים חריגים על פי קריטריונים מוגדרים, בעיקר הנוגעים לתקציב ולעלות. הוועדה רשאית גם לשקול אם הטיפול המבוקש הוא תכליתי, גם אם הוא כלול בסל הבריאות הכללי, כדי לשמור על שוויון בין האסירים. במקרה הספציפי שלפנינו, מצא בית המשפט כי העותרת לא הצליחה להוכיח כי הטיפול באף חיוני לבריאותה ולתפקודה התקין. חוות הדעת הרפואיות שהציג העותר הופרכו על ידי הרשויות הרפואיות של שב"ס, שסיווגו את הטיפול כבלתי תפקודי ואסתטי. כתוצאה מכך, הגיע בית המשפט למסקנה כי אין עילה להתערבות בהחלטת שב"ס לשלול מימון לטיפול באף. בנוסף, הדגיש בית המשפט את הליקויים הנוכחיים בתקנות שב"ס, החסרות בהירות ועקביות בקביעת מתן טיפולים רפואיים לאסירים. עם זאת, ליקויים אלה לא השפיעו על תוצאותיו של מקרה ספציפי זה. בסופו של דבר נדחתה העתירה. בית המשפט הורה לעותרת להודיע לשב"ס אם ברצונה להמשיך בטיפול באף במימון פרטי, ושב"ס הונחה לשקול מחדש את בקשתה בהקדם. פסק הדין ניתן שלא בנוכחות הצדדים וניתן לפרסמו תוך השמטת פרטיו המזהים של העותר.