עב"ל 7709-01-16

תקציר

בפסק דין זה פוסק בית המשפט לדחות את ערעורו של המערער, תוך שהוא מאשר את קביעת בית המשפט המחוזי כי המערער לא הצליח לבסס את התשתית העובדתית הנדרשת ליישום תיאוריית המיקרוטראומה. המערער לא הביא ראיות מספיקות ל"פגיעות זעירות חוזרות ונשנות" מנסיעותיו הקשורות לעבודה, שיש בהן כדי להצדיק מינוי מומחה רפואי. בית המשפט מתייחס למקרים קודמים, תוך הדגשת תנאים כגון משך ההעסקה, סוג הכבישים ואיכות כלי הרכב כגורמים קריטיים לבחינת תביעות מיקרוטראומה. עם זאת, במקרה דנן, המערער לא הוכיח כי נהג רבות בדרכים משובשות או השתמש בכלי רכב ללא בולמי זעזועים, כנדרש כדי לעמוד בקריטריונים שנקבעו בפסקי דין קודמים. טענותיו של המערער בדבר תנאי כביש עירוניים ירודים ונסיעות מזדמנות מחוץ לעיר לא נתמכו בראיות אובייקטיביות במהלך דיוני ההוכחות. מכאן, שלא הייתה הצדקה לערער על ממצאיו העובדתיים של בית המשפט המחוזי, שקבע כי הדרכים סלולות בעיקרן ומהוות חלק ממסגרת עירונית. נוכח היעדר ראיות תומכות וקריטריונים שלא עמדו בהם, בית הדין מגיע למסקנה כי אין בסיס לתביעת נפגעי עבודה לפי תיאוריית המיקרוטראומה ואין עילה למינוי מומחה להמשך בירור. לפיכך, הערעור נדחה ללא צו להוצאות.