רע"ב 8018/19

תקציר

הכרעת הדין כוללת שתי בקשות נפרדות לחופשה לצורך ערעור על החלטות ועדות השחרורים בנוגע לבקשות שחרור מוקדם של אנשים שהורשעו בעבירות מין. שני המקרים, למרות קווי דמיון מסוימים, נמצאו שונים. ברע"א 8018/19 דחתה ועדת השחרורים את הבקשה לשחרור מוקדם בשל אישיותו המניפולטיבית של הפרט ורמת מסוכנות בינונית-גבוהה, לצד שיקולים כי תכנית השיקום אינה מספקת בהתחשב בגורמים השליליים הקיימים. בית המשפט אישר החלטה זו, וקבע כי אין הצדקה לערעור על סמך נסיבותיו הספציפיות של הפרט ומעשיו בעבר, לרבות חשיפת עבירות נוספות במסגרת הליך טיפולי. לעומת זאת, בתיק רע"א 7723/19 עסק בלפידות, שבקשתו התקבלה תחילה על ידי ועדת השחרורים אך נדחתה על ידי בית המשפט לעניינים מנהליים. נטען כי רמת הסיכון הבינונית-גבוהה של לפידות מצדיקה בדיקה מדוקדקת למרות התקדמות השיקום המשמעותית שלו והנסיבות החברתיות התומכות. הוויכוח נסב סביב השאלה האם המלצות מקצועיות לשיקום יכולות להוות "טעמים מיוחדים" להתרת שחרור מוקדם, גם כאשר נשקפת סכנה כלשהי. בסופו של דבר החליט בית המשפט בדעת רוב כי התנאים שנקבעו אינם מפחיתים במידה מספקת את הסיכונים הנשקפים מלפידות, והדגיש את חשיבותו של אפס סיכון לשלום הציבור בשיקולי שחרור. החלטה זו מדגישה את האיזון בין ביטחון הציבור לבין מאמצי השיקום, תוך שמירה על פרשנות מחמירה של הוראות החוק הנוגעות לשחרור מוקדם לעברייני מין, משקפת כוונה רחבה יותר להרתעה ותואמת את הציפיות החברתיות לעשיית צדק במקרים חמורים של עבירות מין.