רמ"ש 2487-03-24

תקציר

אב לשלושה ילדים קטינים ערער על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בטבריה שחייבה אותו לשלם מזונות זמניים לילדיו, לאחר גירושיו. לבני הזוג הייתה משמורת משותפת, והילדים חילקו את זמנם שווה בשווה בין שני ההורים. האב טען כי ההחלטה פגומה משום שהיא לא קבעה את יחס ההכנסות של הצדדים, לא שקלה את חלוקת המשמורת השוויונית ביניהם, וגרמה לכך שלא הייתה לו הכנסה מספקת למחייתו. האם המשיבה התנגדה לערעור וטענה כי טענות האב אינן מבוססות, וכי היא המטפלת העיקרית בילדים והוצאותיה גבוהות יותר מזו של האב. ערכאת הערעור, לאחר שבחנה היטב את טענות הצדדים, מצבם הכלכלי ונסיבות המקרה, דחתה את בקשת רשות הערעור. בעוד שבית המשפט הכיר ב"קשיים" מסוימים בהחלטת בית המשפט לענייני משפחה – לרבות היעדר הנמקה, עלויות מזונות מופרזות והיעדר הליך לדיונים נוספים – הוא הגיע למסקנה כי סכום המזונות הזמניים סביר. בית המשפט ביסס החלטה זו על צרכי הילדים, הכנסות ההורים וחלקה הגדול יותר של האם באחריות ובהוצאות כלפי הילדים, למרות הסדר המשמורת השווה. זאת ועוד, ערכאת הערעור ציינה כי מצבו הכלכלי של האב השתפר מעט מאז החלטת בית המשפט לענייני משפחה, והוא הצליח להפחית חלק מנטל חובותיו. בית המשפט הדגיש את ההתערבות החוסכת בהחלטות מזונות זמניות, במיוחד כאשר בית המשפט לענייני משפחה קיים דיון פנים אל פנים. עם זאת, בית המשפט ניסה לסייע לצדדים להגיע לפשרה, והמליץ לאם המשיבה לתכנן את עתידה הכלכלי בצורה אחראית יותר. בית המשפט הורה לבית המשפט לענייני משפחה לקבוע דיון ולתת החלטה בהתאם, וההחלטה לדחות את הערעור התקבלה ללא צו להוצאות, והערבות של המבקש הוחזרה לו.