ע"ע 1504/04

תקציר

פסק הדין משרטט תחילה את המסגרת הנורמטיבית של חוק הבוררות, תוך שימת דגש על שיקול דעתו של בית המשפט כאשר מדובר בהסכמי בוררות. ההחלטה תלויה בשאלה האם ניתן לבורר בסכסוכים מסוימים הנוגעים לזכויות עובדים, במיוחד כאלה מכוח חוקי עבודה מגנים כגון חוק ההגנה על העבודה והחוק למניעת הטרדה מינית. בית המשפט בוחן אם זכויות אלה – הנחשבות ציבוריות, מגינות ושלובות במטרות חקיקתיות – מאפשרות בוררות, ובסופו של דבר מוצא כי אינן מאפשרות זאת. האינטרס הציבורי, מימוש המדיניות החברתית והנורמות המשפטיות משמעותיים מכדי להשאירם לבוררות, שכן הם דורשים ביקורת שיפוטית ועומדים באמות מידה חברתיות ומשפטיות. בית הדין דוחה את התביעה לטובת פורום ציבורי לשיפוט, תוך הדגשת זכויותיו של העובד להגנה על חושפי שחיתויות ולחופש מהטרדה מינית, שהן בסיסיות ואינן נתונות למשא ומתן על פי חוק. גם במקומות עבודה מסודרים עם מנגנונים ליישוב סכסוכים, אופיים החד-צדדי של הסכמי בוררות ורגישות הטענות מחייבים התערבות של בית המשפט. בסופו של דבר, זכויות וחוקים ספציפיים נותנים עדיפות להגנה ולאינטרס הציבורי, ולכן דורשים פתרונות משפטיים ולא בוררים. בית המשפט מורה על דיון בתביעת העובד בבית הדין האזורי בתל אביב, תוך הכרה בחשיבותו של פיקוח משפטי שקוף תוך אישור אופיים הבלתי ניתן לבוררות של סכסוכים מסוימים בשל השלכותיהם הבסיסיות על האינטרס הציבורי. הערעור מתקבל, תוך הדגשת חשיבותה של השפיטה המשפטית על פני הבוררות בשמירה על טוהר המידות והצדק במסגרת דיני העבודה.